ספר במדבר

בלעם יכול להטיל עין הרע בכל ברכה, וכך להפוך אותה לקללה. רק את הברכות של עם ישראל בלעם לא יכול להפוך לקללה, כי הברכה של

כאשר ילד מתבגר הוא יכול להתלונן ולכעוס על ההורים שלו, ויכול להבין שעליו להודות להורים ולקחת את האחריות על עצמו. הפרשה מלמדת אותנו איך נכון

גם הבלועים וגם השרופים קנאו במשה ואהרן, והקנאה הוציאה אותם מהעולם. הקטרת שעוצרת את המגפה מחזירה אותנו לעולם, ומאפשרת לנו שלא לקנא על זאת ועוד

המרגלים תרים את הארץ, והאדם מצווה שלא לתור אחרי הלב. בפרשת בשלח התורה מלמדת אותנו לחפש את הרצון של ה' ולרצות אותו על זאת ועוד

גם בפרשת בשלח וגם בפרשת בהעלותך בני ישראל מתלוננים על לחם ועל בשר. ההבדל בין שתי הפרשיות מלמד אותנו איך להתייחס לאוכל שאנחנו אוכלים על

התורה נקראת 'חמדה גנוזה' ועמה הקדוש ברוך הוא משתעשע בכל יום. נתינת התורה לישראל פירושה שה' בוחר להתעסק ולהשתעשע עם ישראל על זאת ועוד במאמר

אפשר ללמוד תורה בשביל עצם השעשוע בתורה, ואפשר ללמוד תורה בשביל שהמציאות תהיה כולה יישום של התורה. ההליכה של ישראל במדבר מלמדת אותנו לקחת את

הכהן הגדול משקף את האהבה של ה' אלינו והמלך יוצר מציאות מתוקנת.לכן הכהן הגדול מכפר על רוצח בשגגה, והמלך על רוצח במזיד על זאת ועוד

חכמינו אומרים "חביבים עלי דברי סופרים יותר מיינה של תורה", ומסביר אדמו"ר הזקן שהסייגים והגדרים דרבנן מבטאים את האהבה של ה' אלינו יותר מאשר פנימיות התורה

אפשר להסתכל על מעשה זמרי ופינחס כארבעה התייחסויות שונות להתמודדות של האדם עם היצר: היחס של זמרי, של פינחס, של משה רבינו ושל הקדוש ברוך