אקטואליה

בפרשתינו משה ופרעה מנהלים ויכוח. מה שורש המחלוקת בניהם? ואיך הסיפור על עלי ח'מינאי יכול להמחיש לנו אותה? על זאת ועוד במאמר שלפנינו. >>לגרסת הדפסה

לפעמים אדם מחפש סיבות למסירות נפש, על מנת שלא לחיות חיים חסרי טעם. אבל ביהדות מוסרים את הנפש כי רוצים לחיות רק לפי רצון ה'

הדת של המחבלים מחפשת קשר של הכנעה, גם בקשר עם הא-ל, וגם בקשר בין איש ואשה. לעומת זאת אצלנו ה' רוצה שנראה כמה הוא רוצה

בדת של המחבלים, הקשר היחיד שיש עם הא-ל הוא שצריך להיות כנוע כלפיו, ולהכניע לפניו את כל העולם. לכן הדבר הטוב והחשוב ביותר בדת הזו

המלחמה שבה אנחנו נמצאים היום מאפשרת לנו לראות את ההבדל הגדול שבין מסירות הנפש אצלנו למוכנות של המחבלים למות בשביל הדת שלהם על זאת ועוד

בדרך הטבע הגיבורים מנצחים את החלשים והרבים את המעטים וכו', אבל האור של חנוכה מלמד אותנו איך דווקא החלשים והמעטים והטהורים והצדיקים ועוסקי התורה הם

כאשר סומכים על כך שהמציאות שאנחנו בנינו מגנה עלינו מצד עצמה – זה מביא לאסונות. באמת הביטחון בה' הוא מה שאנחנו מחפשים, והוא הניצחון האמיתי

המוכנות למסירות נפש פירושה שאנחנו לא רוצים חיים שה' לא רוצה בהם, אלא אנחנו חיים כי ה' רוצה בכך. ממילא אנחנו לא חיים רק כדי

בעיתות לחימה יש רצון מיוחד למסור את הנפש ולהקריב את עצמנו עבור אחרים. למה הדברים האלו בזמני שגרה אסורים ובמלחמה מותרים? על זאת ועוד במאמר

במלחמה הנוכחית בולטת מאד ההתעסקות באיסוף זיהוי וקבורת החללים,  מצוה גדולה וקשה זו מצריכה התייחסות תורנית גם בהיבט הכללי של המלחמה וגם בהיבט הפרטי והנפשי.