בפרשתנו יתרו מגיע למדבר לגמרי מחוץ לכל הניסים האלוקיים שהיו במצרים, ומתחיל לייעץ למשה רבנו עצות. מה הוויכוח בין יתרו למשה, ולמה בכל זאת משה מקבל את עצתו? האם יש קשר להסכמים הבינלאומיים וללחץ שהגויים מפעילים על ישראל?
על זאת ועוד במאמר שלפנינו.
בפרשת השבוע האירוע המרכזי הוא מעמד הר סיני. לפני כן עוסקת הפרשה ביתרו חותן משה, ובעצה שהוא נותן לעם ישראל. יתרו מגיע כגוי מחוץ לעם ישראל, ומיד הוא מתחיל לומר למשה כיצד עליו לנהל את מערכת המשפט, ומשה מקבל את עצתו בלי להניד עפעף. מדוע משה מקבל את עצתו של יתרו? ומדוע פרשה זו מגיעה קודם למתן תורה?
אם נתבונן בפרטי הפסוקים, נשים לב שיש שוני והבדל בין העצה שיתרו נותן, לבין התפיסה של משה את תפקידה של מערכת המשפט. הבדל זה מתבטא גם כאשר משה מיישם את עצותיו של יתרו.
פרקטיקה מול נוכחות ה'
הבדל ראשון: כאשר יתרו רואה כיצד משה דן את העם, הוא שואל את משה: מדוע אתה יושב לבדך וכל העם נצב עליך מן בקר עד ערב
יתרו אומר למשה' אתה לא יכול לפסוק את כל הדינים לבדך, ולהצליח לשפוט את כל העם. משה שומע את טענתו של יתרו ועונה לו: ויאמר משה לחתנו כי יבא אלי העם לדרש אלקים. כי יהיה להם דבר בא אלי ושפטתי בין איש ובין רעהו והודעתי את חקי האלקים ואת תורתיו
משה אומר ליתרו שהעם רוצה לדעת מה ה' אומר, לכם הם באים אליו והוא אומר להם מהו רצון ה'. בעומק יותר משה טוען שכל המציאות כל המריבות והדינים שיש בין אנשים מתרחשים בהשגחה פרטית, כדי שיהיה עוד מקרים במציאות אליהם ה' מתייחס. משה אומר 'ושפטתי בין איש ובין רעהו' ועל ידי זה 'והודעתי את חוקי האלקים ואת תורתו'. כלומר: כל זה שהם באים לדין זה כדי שאני אוכל להורות את משפט ה'. משה טוען שגם האנשים עצמם הבאים לפניו לדין, בפנימיות מה שמעניין אותם זה בעיקר מה ה' יגיד, ופחות של מי יהיה הכסף לבסוף. כמו שהוא אומר 'כי יבא עלי העם לדרוש אלקים', כלומר: העם מחפש את דבר ה'.
יתרו חושב שהעיקר שהעם יצליח להתנהל נכון, כך שאם משה הוא זה שעומד לבדו במרכז, העם לא יוכל להחזיק מעמד. אולם משה כביכול טוען כלפיו שהעיקר זה מה ה' יגיד על המציאות, ולכן משה – המביא את דבר ה' לעולם – הוא היחיד שיכול לשפוט את העם.
הבדל נוסף בין גישתו של יתרו לבין גישתו של משה: יתרו אומר למשה 'הדבר הגדול יביאו אליך' ואילו כאשר משה מקיים את דבריו, אנו רואים שכתוב ש'את הדבר הקשה יביאון אל משה'. יתרו טוען שכאשר יש 'תיקים' כבדים שהדיון בהם הוא על הרבה כסף או השלכות משמעותיות אחרות, משה הוא זה שצריך להכריע. אך משה עונה לו שהשאלה היא האם קל או קשה לדעת מה ה' רוצה שיהיה הדין במקרה כזה, ובשאלה הזו תלויה ההתערבות של משה בדיון.
יתרו הוא אדם פרקטי הוא דואג שהמערכת תעבוד כמו שצריך, ואילו משה מחפש את הנוכחות של ה'. אם כך, מדוע משה מקבל את מה שיתרו אומר, הרי לפי מה שמשה רוצה הכי מתבקש שהכל ישב עליו כי הוא זה שיכול להודיע לעם את חוקי האלקים ואת תורותיו?
גילוי אלוקות בעולם התחתון
כפי שנכתב משה מקבל את עצתו של יתרו אך עם שינויים קלים. שוב המקרה הוא מיוחד מאד, מגיע גוי שמבין בפרקטיקה ובא ואומר למשה שהוא צריך לנהל את מערכת המשפט בצורה טובה יותר. משה שומע את יתרו ודווקא בגלל שהוא מגיע מהעולם החיצון ובגלל שהוא מדבר בצורה פרקטית, הוא מקבל את עצתו. באמת מה שמעניין את משה זה שיהיה גילוי אלוקות בעולם הזה התחתון. כאשר מגיע מישהו שמייצג בצורה חזקה את הגשמיות של העולם ואומר לו שזה פשוט לא עובד, משה מבין שמשהו צריך להשתנות. אם משה רוצה שה' יתגלה במציאות הגשמית, הוא צריך לרדת יותר למטה, כדי שה' יתגלה בעולם הזה כמו שהוא. משה מקבל את העצה של יתרו כי הוא מבין שהאלוקות צריכה להתגלות במקום יותר תחתון מהמקום אליו הוא מצליח לבדו להוריד את גילוי ה'.
גם כאשר יתרו מציע את העצה הוא מתנה זאת באישור מה', כמו שכתוב 'אם את הדבר הזה תעשה וצוך אלקים ויכלת עמוד'. גם יתרו רוצה שהמציאות תהיה כלי לגילוי של ה', אבל הוא מגיע מצד המציאות ויודע מה יכול להיות באמת כלי לגילוי ה', ומה לא יהיה מספיק כלי וממילא לא יהיה גילוי אמיתי.
הפתרון המוצע הוא שיהיו דיינים שהם שרי חמישים ושרי עשרות, כלומר שיהיו אנשים נוספים שיגידו מה ה' אומר, גם אם הם לא עומדים בקשר ישיר עם ה' ושומעים ממנו את רצונו. ה' רוצה שגם דרך אנשים פשוטים יותר הוא יוכל להתגלות, שהמציאות כמו שהיא רחוקה יותר מה', גם שם היא תבטא אלוקות.
מדברנו עולה שמעשה יתרו קודם למתן תורה, כיוון שהוא הכנה אליו. כאשר האלֹקות מתגלה במציאות תחתונה יותר וגם מקומות רחוקים יותר הופכים להיות כלי לאלקות, ה' יכול להתגלות בלי הסתרים במתן תורה.
יתרו בימנו – האו"ם
גם בימינו אנו יכולים לראות שיש גויים שאומרים ליהודים כל הזמן כיצד הם צריכים להתנהל. האו"ם כל הזמן אומר ליהודים, שהם לא בסדר שהם אומרים ועושים דברים כאלו ואחרים.
לצערנו, בשונה מיתרו, הכוחות הפועלים באו"ם, לא מעוניינים לעזור לעם ישראל אלא להיפך… ובכל זאת עם ישראל הרבה פעמים מקשיב להם, ופועל לפי גחמותיהם במידה כזו או אחרת. המדינה שהכי רגישה להחלטות האו"ם היא מדינת ישראל, כתוצאה מכך יש הכי הרבה החלטות של האו"ם כלפיה, באין ערוך למדינות אחרות.
צריך לשים לב שיש הבדל מהותי בין איך שהיהודים מתייחסים לחוקים הבינלאומיים, לבין איך שהגויים מתייחסים אליהם. הגויים רוצים שיהיה מערכת איזונים והסכמים טקטיים, שירסנו את הכוחניות שיש בעולם. בזה הגויים דומים ליתרו בפרשתנו, הם חושבים פרקטית מה יעזור לקיום המערכת. היהודים לעומת זאת מאמינים בחוקים אלו כאילו הם מוסר אמיתי וערכי, ולכן הם מתאבדים על מוסר בהזדמנויות שונות. היהודים, כמשה רבנו, מעוניינים בתורה שמגיעה מלמעלה, לצערנו הם מתייחסים להסכמים פרקטיים כאל תורה משמיים. (יהודים אלו לא מבינים מה הצורך שלהם בתורה מן השמיים, ולכן הם מחפשים את התורה במקומות לא נכונים…)
בכל זאת כיוון שהגויים נהנים להגיד ליהודים מה הם צריכים לעשות והיהודים נהנים להתייחס ברצינות למה שהגויים טוענים, מתרחש במציאות תהליך מעניין. כיוון שעם ישראל מתייחס להסכמים בינלאומיים כאל מוסר, כל העולם עסוק כעת בשאלה מה מוסרי לעשות ומה לא מוסרי לעשות. כאשר אנשים עסוקים בלחשוב מה מוסרי ומה לא מוסרי, זה משפיע גם עליהם וממילא הם נהיים קצת יותר מוסריים.
בעצם יוצא משהו מעניין, יש יהודים שמאמינים שיש גילוי אלוקות בעולם, והם מקשיבים לתורת ה'. סביבם יש יהודים שלא מספיק מאמינים בה', אבל בתוכם הם מאמינים בני מאמינים ולכן הם מתייחסים להסכמי האו"ם כאל חוקים מוסריים. סביבם מתאגדים כל האומות להגיד להם, בגלל שנאת ישראל, מה מוסרי ומה לא וממילא הם מתעדנים.
כיום תהליך זה נעשה בצורה מעוותת. היהודים הם אלו שאמורים להגיד בגאון מהו דבר ה', כמו שכתוב 'כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים'. במקום זאת הגויים הם אלו שאומרים מה 'מוסרי', ואילו היהודים הם אלו שמקשיבים. אף על פי כן בדרך ממילא המציאות התחתונה נהיית קצת יותר מתוקנת, וקצת יותר קרובה לאלוקות. גם תיקון ממילאי זה הופך את המציאות המאד תחתונה להיות קצת יותר כלי לגילוי ה'.
שנזכה שהמציאות כולה תהיה כלי לגילוי ה', כך שהוא יתגלה אלינו בלי שום הסתרים ומסכים.
שבת שלום!
בית ישיבת עוד יוסף חי
