אפשר להסתכל על מעשה זמרי ופינחס כארבעה התייחסויות שונות להתמודדות של האדם עם היצר: היחס של זמרי, של פינחס, של משה רבינו ושל הקדוש ברוך הוא..
על זאת ועוד במאמר שלפנינו. לגרסת הדפסה לחצו כאן.
מי חזק יותר?
זמרי מסתכל על היצר ואומר שהוא חזק יותר מהאדם. ה' שם בתוך האדם יצרים ודחפים שהם חזקים ממנו, והאדם אנוס להישמע להם בעל כרחו. כמו שאומרים חכמינו "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, ואלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו אין יכול לו", וכן בתוס' מצינו (סנהדרין ט: ד"ה "לרצונו") שאדם כשר לעדות אף על פי שהוא עבר עבירה של עריות, כיוון ש"יצרו תוקפו כל כך וחשוב כאנוס".
לבחור להיסחף בקדושה
פינחס מציב את הצד השני של ההתייחסות ליצר, הצד של הקדושה. פינחס טוען מול זמרי, שכשם שהיצר הוא חזק, כך ויותר מכך הקדושה היא חזקה. אמנם האדם חש משיכה טבעית ליצר, אבל יש בתוכו גם סלידה מהרע, ורצון להתרחק מהטומאה שבו. כלומר פינחס מרגיש שכשם שהיצר מושך את האדם בהתלהבות, עד שהוא כאילו אנוס, בקדושה שמושכת את האדם יש עוד יותר התלהבות, ולכן עד שהוא מרגיש שהוא אנוס מצד היצר הרע, הוא יכול להרגיש שהוא 'אנוס' מצד הקדושה.
כשם שזמרי עושה את מעשהו מתוך היסחפות אחרי היצר, כך פינחס עושה את מעשהו מתוך היסחפות אחרי הקדושה. הקנאה שפינחס מקנא היא ה'אימפולסיביות' של הקדושה. פינחס טוען שלא רק בטומאה יש אימפולסיביות, אלא גם בקדושה יש, ויותר מאשר בטומאה, ועל האדם לבחור בהיסחפות שבקדושה.
מי צודק, משה או פנחס?
לעומת פינחס, משה רבינו לא הורג את זמרי מתוך קנאות. משה רבינו אומר שאם האדם ינסה להתגבר על היצר הרע על ידי הדחף שבקדושה – לא ברור מי ינצח. כמו שאומרים חכמינו שאם זמרי היה מתהפך, הוא היה יכול להרוג את פינחס.
בנפש הכוונה היא שאם האדם מגייס את ההשתלהבות שבנפש לצד של הקדושה, וחושב שזוהי הדרך היחידה להתגבר על היצר הרע, לפעמים דווקא זה מעורר את היצר. האדם מרגיל את עצמו לעבוד מתוך היסחפות, ואז הוא עלול לגלות שלפעמים ההיסחפות של היצר חזקה יותר, כמו שאומרים חכמינו "אלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו אין יכול לו".
משה רבינו אומר שעל מנת שהאדם יוכל להתגבר על היצר עליו לשים לב שהיכולת להתגבר לא נובעת מתוכו, אלא מגיעה מה'. ה' נתן לנו תורה ומצוות, ועל ידם הוא עוזר לנו להתגבר על היצר. המצוות להתחתן ולהוליד ילדים ולהתרחק מאוד מאוד מקרבה לא טובה בין גברים לנשים, מכווינות את האדם לכיוון הנכון, והן גם נתינת כח מה'.
המצווה להתחתן ולהוליד ילדים היא המצווה הראשונה בתורה, ועל הריחוק מן העריות יש הרבה הרבה מצוות בתורה. כאשר האדם רואה שה' כל כך רוצה שהוא יחיה חיי משפחה טהורים, ויתרחק מן הכיעור ומן הדומה לו, הוא מקבל מה' כח להתגבר על היצר הרע.
כיוון שההלכה היא "הבועל ארמית קנאים פוגעים בו", והיא גם 'הלכה ואין מורים כן', ההלכה הזו התעלמה ממשה רבינו. הלכה שמורים אותה לא היתה מתעלמת ממשה רבינו, כי משה נותן לנו את התורה ומורה לנו מה ההלכה, אבל כיוון שזו לא הלכה שמורים אותה, נתעלמה ממנו ההלכה.
איך ה' מתייחס ליצר?
אמנם גם היחס של משה רבינו ליצר עדיין לא מתייחס לגמרי לתחושה של האדם שהוא אנוס על ידי היצר. האדם חש שהיצר נמצא בתוכו, והתורה מחוץ לו, ולכן היצר חזק יותר. משה רבינו נותן את התורה, אבל הוא לא ברא את היצר, והאדם עלול לחוש שהיצר הוא הטבע שלו, והתורה היא רק עזר חיצוני, שלא יכול להתמודד עם היצר באמת.
לכן צריך גם את היחס של ה' ליצר: ה' אומר "בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין". אני בראתי את היצר הרע, ואני גם אומר מה התרופה שלו. מה שהאדם חש שהוא אנוס והיצר חזק ממנו, זה בגלל שה' ברא אותו, וה' גם אומר איך להתייחס אליו ואיך להתגבר עליו.
להתגבר על היצר בשלושה שלבים
אם כן, על האדם להתגבר על היצר הרע בשלושה שלבים: ראשית עליו לדעת שכשם שיש בתוכו משיכה לדברים לא טובים, כך ויותר מכך יש בתוכו משיכה לקדושה, ועליו להתמקד במשיכה לקדושה שקיימת בתוכו, ולא במשיכה לרע.
שנית, על האדם לדעת שבאמת הכח להתמקד במשיכה של הקדושה מגיעה מלמעלה, מה', ולא נובע מתוכו. על ידי התורה והמצוות ה' עוזר לנו להתגבר על היצר ולהימשך אל הקדושה.
שלישית, על האדם לדעת שמה שהוא חש את היצר כחזק כל כך, זה מגיע מה'. כך ה' ברא אותו בתוך האדם. כאשר האדם יודע שה' ברא את המשיכה של היצר, הוא מבין שה' גם אומר איך אפשר להתגבר על היצר, "בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין", והוא כבר לא חושב שאי אפשר להתגבר עליו.
שבת שלום
בית 'עוד יוסף חי'
