פרעה חשב שהוא אלוק, וכל המציאות וכל האנשים הם חלק ממנו. על ידי עשר המכות ה' הוציא אותו מהמרכז, והזכיר לו את מקומו
על זאת ועוד במאמר שלפנינו. לגרסת הדפסה לחצו כאן.
בעוד שבועיים בעזרת ה' נסב לשולחן הסדר, ונקרא בהגדה את דרשת חכמינו על הפסוק "ויוציאנו ה' ממצרים ביד חזקה ובזרוע נטויה ובמורא גדול ובאותות ובמופתים": ביד חזקה זו הדבר, ובזרוע נטויה זו החרב, ובמורא גדול זה גילוי שכינה, ובאותות זה המטה, ובמופתים זה הדם.
מתוך עשר מכות מצרים מופיעים בדרשה הזו שלוש מכות: דם, דבר ומכת בכורות (שנקראת 'חרב'). מה מיוחד במכות הללו? למה חכמינו דרשו את המכות הללו באופן מיוחד?
להכות את אלוקי מצרים
הפסוק שהוזכר מתאר את התגלות ה' בעולם. ה' מוציא אותנו ממצרים, ובכך הוא מתגלה בעולם, "ובמורא גדול זה גילוי שכינה", וכפי שמתרגם אונקלוס "ובחזוונא רבה" – במראות גדולים. ה' מתגלה ומראה את עצמו ביציאת מצרים, ועושה שפטים בכל אלוקי מצרים. גם היאור וגם הבהמות וגם פרעה שהיה בכור, כולם נחשבו לאלוקי מצרים, ולכן ה' היכה אותם. לכן הפסוק שמתאר את התגלות ה' בעולם באותות ובמופתים מדבר דווקא על שלושת המכות הללו, שבהם הוכו אלוקי מצרים.
זו הסיבה ששלושת המכות הללו הוזכרו כבר בפרשת שמות, עוד לפני שהתחילו עשר המכות. לפני שמשה ואהרון באו לפרעה הם הפכו את המים ביאור לדם, וכאשר הם באו לפרעה הם אמרו לו "נזבחה לה' אלוקינו פן יפגענו בדבר או בחרב", כאשר באמת הם מכוונים את הדברים לפרעה, ורק מצד כבוד המלכות לא אמרו זאת בפירוש (כפי שמפרש רש"י שם).
אם כן, שלושת המכות הללו, דם, דבר ומכת בכורות, הן מכות כלליות שמכות את אלוקי מצרים, ולכן חכמינו דורשים דווקא אותם בפסוק שהוזכר.
פרעה הוא הכל
אם נתבונן בכך יותר, אין כאן שלושה 'אלוקי מצרים', יאור, בהמות, ופרעה, אלא פרעה תפס את עצמו כאלוקי מצרים, וממילא כל שאר המציאות כלולה בו. כך כתוב שפרעה אומר "לי יאורי ואני עשיתיני", כלומר גם היאור שהוא אלוקי מצרים, כלול בפרעה. אם כן, המכות שה' מכה את אלוקי מצרים, הן בעצם מכות שה' מכה את פרעה בפרט.
אפשר לחלק את תפיסת פרעה את עצמו כאלוק לשלושה חלקים: תפיסת פרעה את המציאות, תפיסת פרעה את האנשים שסביבו, ותפיסת פרעה את עצמו. בכל אחת מהמכות שהוזכרו ה' מכה חלק אחד מתפיסת פרעה את עצמו כאלוק.
המציאות לא חלק ממך
החלק הראשון של תפיסת פרעה את עצמו כאלוק הוא שפרעה תופס את כל המציאות כחלק ממנו.בכך שפרעה אומר "לי יאורי ואני עשיתיני" הוא אומר שגם המציאות שמזינה אותו ומקיימת אותו, גם היא חלק ממנו, ואין שום דבר שלא מגיע ממנו.
לכן פרעה חולם בזמן יוסף על היאור. היאור הוא חלום שלו, הוא חלק ממנו, וכל פרנסת מצרים היא בעצם חלק ממנו.
במכת דם ה' היכה את התפיסה הזו. הפיכת המים לדם הם תזכורת לפרעה שאין בתוכו משהו שיכול להחיות אותו. הנוזלים שבתוכו הם דם ולא מים, ואם כל המציאות היתה חלק ממנו, לא היה בה מים, אלא רק דם. אם המציאות היא מחוץ לאדם היא יכולה להזין אותו ולקיים אותו, אבל בתוך האדם אין משהו שיכול להזין ולקיים אותו.
אחרים הם לא בהמות
החלק השני של תפיסת פרעה את עצמו כאלוק הוא שפרעה תופס את כל האנשים כחלק ממנו. כמו שפרעה אומר ליוסף "אני פרעה, ובלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו בכל ארץ מצרים". מן הסתם פרעה לא עבד את הבהמות כשאר המצרים, שכן הוא היה 'אלוק' בעצמו. בכך שהמצרים עבדו את הבהמות הם ביטאו את תפיסת האלוקות של פרעה, שהוא עצמו אלוק, וכל האנשים שסביבו הם חלק ממנו, וממילא הם כמו בהמות ואין להם אישיות משל עצמם.
כאשר ה' מכה את הבהמות במכת דבר, הוא מראה לפרעה שאם כל האנשים הם כמו בהמות, בסופו של דבר אין להם קיום, והוא נשאר לבד. אדם שגדל בין בהמות בלבד הוא בודד וחש שהוא חי לבד, וזה מה שה' ממחיש לפרעה במכת דבר.
כך זה גם אצל כל אחד מאיתנו ברמה מסויימת: אדם ששם את עצמו במרכז, בעצם הופך את כל האנשים סביבו לבהמות שאמורות לשרת אותו, ובסופו של דבר נשאר לבד.
תיזהר לא להישאר לבד
בסופו של דבר ה' מכה את עצם תפיסת פרעה את עצמו. פרעה עשה את עצמו אלוק, וממילא הוא חשב שהוא מסתדר לבד עם עצמו, והוא לא זקוק לאף אחד ולשום דבר, כמו ה'. אבל באמת פרעה הוא בן אדם, והוא לא יכול לחיות לבד, וזה מה שה' המחיש לו במכת בכורות:
ה' אמר למשה רבינו "ומת כל בכור בארץ מצרים, מבכור פרעה היושב על כסאו…" אם כן, למה פרעה, שהיה בעצמו בכור, לא מת? ה' הראה לפרעה שבעצם הוא כן מת. הבכורים היו האנשים בעלי החשיבות במצרים, וכאשר הם מתו פרעה נשאר לבד, וכאילו מת. בסופו של דבר פרעה הוא לא אלוק, והוא זקוק לחברה, ובלי חברה הוא כאילו מת, ובפרט כאשר כל החשובים במצרים מתו, ואין מי שיחשיב אותו זה מה שה' הראה לפרעה במכת בכורות.
כך זה גם אצל כל אחד מאיתנו: הרבה פעמים אנחנו מנסים להראות שאנחנו יכולים לבד ומסתדרים לבד ולא צריכים אף אחד. מכות מצרים מראות לנו ומזכירות לנו שאנחנו לא יכולים להתקיים לבד, ואנחנו צריכים חברים וסביבה ומציאות שתזין אותנו, כאשר כל שלושת הדברים הללו הם ביטוי לכך שה' מחיה אותנו ורוצה להיות איתנו בקשר, ולהוציא אותנו ממיצרי האנוכיות שלנו.
להיות כלול בה'
האמונה בה' פירושה שה' באמת נמצא עם עצמו ולא זקוק לאף אחד ולשום דבר, ולכן ביחס לה' אנחנו באמת כבהמות ומחפשים לעשות את רצונו, כמו שאומר דוד המלך "בהמות הייתי עמך". אבל כיוון שאנחנו באמת כלולים בה', מה שאנחנו כלולים בה' לא מבטל את האישיות שלנו, אלא להיפך, ה' הוא הנותן לנו את האישיות שלנו ואת הבחירה החופשית שלנו וכו'.
אצל פרעה האנשים שסביבו לא באמת כלולים בו, ולכן כאשר הוא מחשיב אותם כאילו הם כלולים בו הוא מקטין אותם, ומבטל את האישיות שלהם. אבל אצל ה' אנחנו באמת כלולים, וזה מה שנותן לנו את האישיות שלנו. כשם שזה כך על האישיות שלנו, כך זה גם לגבי כל המציאות. כל המציאות כלולה בה', אבל זה לא הופך אותה לדם, לדבר שלא יכול להזין ולקיים, אלא להיפך, כיוון שהמציאות כלולה בה', זה מה שנותן לה את הקיום שלה.
שבת שלום!
בית 'עוד יוסף חי'
