הנר הראשון כבר דולק בעוז ומאיר לנו את החושך, אבל מה עושים כדי שהרוחות הקרות לא יכבו אותו? הניצוץ הבא יעזור לאור שלנו להתמיד. בואו:
"בְּיוֹם שֵׁנִי מַתְחִילִין לִהְיוֹת מוֹסִיף וְהוֹלֵךְ, לְאִישׁ יִשְׂרָאֵל אָסוּר לִהְיוֹת עוֹמֵד רַק תָּמִיד לִהְיוֹת הוֹלֵךְ".
(רבי פנחס מנחם אלתר מגור, פני מנחם, נר שני תשנ"ד).
אין מצוה כמו מצוות נר חנוכה.
אתם יודעים, יש הרבה סוגים בעם ישראל. שומרים יותר ושומרים פחות, מהדרים יותר ומהדרים פחות. כאלו שאוכלים 'רבנות', כאלו שמחפשים את החותמת 'מהדרין' וכאלו שרק בד"ץ.
אבל בחנוכה כ-ו-ל-ם מהדרים. לא סתם, 'מהדרין מן המהדרין'.
הרי המצוה היא "נר איש וביתו" – נר יומי אחד בבית. ההידור הוא להדליק נר יומי לכל אחד מהאנשים בבית. אבל 'המהדרין מן המהדרין' מוסיפים כל יום נר. למה אנחנו לא רואים שיש יהודים שמסתפקים במצוה הבסיסית? למה כולם 'מוסיפים והולכים'?
זה הסוד, אומר ה'פני מנחם'. הטבע היהודי הוא לנוע קדימה, להוסיף כל יום. "כל חי מתנועע", אם אנחנו רוצים שנר הנשמה שלנו ימשיך לדלוק אנחנו לא יכולים להישאר באותו מקום אלא לזוז קדימה, כל יום להוסיף משהו.
זה מה שהוספנו היום… 😉
עד כאן. רק נזכיר שברוב הפעמים בהקלטה יש לנו יותר מקום להרחיב.
שיהיה חנוכה שמח!
