לא פשוט לקום בבוקר אסרו חג ולנסות להתארגן מחדש על השגרה (במיוחד אם רקדת בהקפות שניות עד אמצע הלילה…), ואנחנו מקוים שהנחיתה הזו עוברת אצלכם בשלום ללא שום התרסקות…
למה התרסקות?
כי הפער הזה באמת יכול להיות מתסכל. שמחת תורה (וההקפות השניות) הביאה לשיא את חגי תשרי, היינו בשמי השמים, ופתאום, במעבר חד אנחנו על הארץ, במרוץ השגרה והשחיקה.
מה עושים?
האמת היא שזה קורה רק אם בשמחת תורה סגרנו את השנה, אבל בשמחת תורה רק פתחנו אותה.
כבר דיברנו על זה שהחיוּת של השנה הקודמת נגמרה בערב ראש השנה. מאז, עברנו יחד עם ה' כמעט חודש שלם בו 'שכנענו' אותו שהעולם שווה את ההשקעה ושכדאי לו להמשיך ולקיים אותו.
ואם היה לנו איזשהו ספק בכך, באו השמחה והריקודים שלנו בשמחת תורה והראו שאין ספק, שאנחנו בטוחים שמכאן אנו יוצאים לבנות עולם טוב יותר שיכול ממש לשמש כביתו הטבעי של ה'.
זה סוד חיבור סוף התורה לתחילתה. "לעיני כל ישראל – בראשית ברא אלקים", אנחנו, עם ישראל, רואים רחוק ומבינים כמה טוב זה שה' ברא את העולם וכמה טוב הולך להיות פה.
(ובעומק יותר, השגרה נראית קשה כי אנחנו חושבים שה' לא נמצא בה. זוהי פעולת שם 'אלקים' [בגימטריא הטבע], המסתיר את אורו הגדול של ה' על מנת שהעולם יוכל להתקיים, אך העינים שלנו יכולות לזהות שההסתר הוא רק בחיצוניות, ובאמת בכל רגע של שגרה ה' נמצא, אוהב, מרחם ומכוון אות צעדנו).
אמרו צדיקים: "במקום בו אדם מעמיד את עצמו בשבת בראשית שם הוא נמצא בכל השנה", שנזכה כל השנה לראות איך השגרה מחביאה בתוכה את האור של ה'.
ומה אתם אומרים? נשמח לשמוע!
שבת שלום!