הרמב"ם אומר ש'תשובה מעולה' היא לחזור לאותה נקודה בה נכשלנו, עם אותם דחפים חזקים ואותה מציאות בה היינו בפעם הקודמת, אבל הפעם – לעמוד בניסיון ולא ליפול.
הבעיה היא שרובנו מכירים היטב את אותם מקומות בנפש, אותם דפוסי התנהגות שהבטחנו לעצמנו כבר אלף פעמים לא לחזור עליהם, אבל שוב אנו מוצאים עצמנו באותה נקודה, לא מצליחים לקיים את ההבטחות היפות.
האם זה אומר שהתשובה שלנו לא אמיתית?
התשובה היא כן ולא.
כן, כי כל פעם לאחר שנכשלנו באמת לא רצינו להמשיך ולעשות זאת.
אבל גם לא, כי בשעת המבחן שכחנו מכל ההצהרות ומצאנו את עצמנו די מהר מובסים…
מה עושים? ישנן שתי תובנות חשובות שיעזרו לנו בפעם הבאה שנגיע להתמודדות המוכרת:
האחת היא ההבנה שלעשות תשובה זה לא רק להציב מחיצה בינינו לבין החטא אלא לברוא מציאות חדשה, אחרת לגמרי מהמציאות שלנו בשעת החטא, כדברי הרמב"ם – "מִדַּרְכֵי הַתְּשׁוּבָה לִהְיוֹת הַשָּׁב צוֹעֵק תָּמִיד לִפְנֵי ה'… וּמְשַׁנֶּה שְׁמוֹ, כְּלוֹמַר: אֲנִי אַחֵר וְאֵינִי אוֹתוֹ הָאִישׁ שֶׁעָשָׂה אוֹתָן הַמַּעֲשִׂים".
השניה – המשלימה את הראשונה – היא שאת המציאות החדשה אותה אנו מבקשים לעצמנו רק ה' יכול לברוא. המחשבה שאנו יכולים 'להיות אחרים' בכוחות עצמנו, משולה לאדם המנסה להחזיק בשערות ראשו ולהרים את עצמו…
נאמין כי "ברא ה' חדשה בארץ", וברחמיו הופך את התשובה שלנו לאמיתית ומְשַנָּה-מציאות!
