לי"ט בסיון, יום פטירת הרב שמואל מוהליבר זצ"ל.
הרב מוהליבר נולד בשנת תקפ"ד למשפחה מיוחסת, ומילדותו נועד לגדולות. לאחר שלמד בישיבת וולוזין עבר לכהן כרב בכמה קהילות, ומשנת תרמ"ג היה רבה של ביאליסטוק. הרב מוהליבר היה ידוע כאחד מגדולי הדור בתורה, וכך למשל ידועה היא תשובתו היסודית בהלכה בשאלת קביעת "קו התאריך". אך נראה שעיקר פרסומו לדורות בא לו מפועלו הרב למען ישוב ארץ ישראל – כמו ביסוד חברת "חובבי ציון", שהוא היה הרוח החיה בכל פעולותיה, וכמו בפגישתו עם הברון רוטשילד, שבעקבותיה נתן הברון את ידו וכספו לישוב ארץ ישראל.
את השילוב המופלא של גדלות בתורה ויראה עם גבורת המעשה, תאר הראי"ה קוק, שהגדיר את הרב מוהליבר כ"גדול וגבור": "מצד אחד, רב גאון גדול, מלא תורה ומעשים טובים, מחמיר על עצמו במילי דחסידותא… ומצד השני, נפש רעננה מלאה עוז וחיים וצופה צפיה עמוקה לתשועתם של ישראל… לגלויות ישראל שישובו, לארץ ישראל שתשתכלל, ולהרים וגבעות שלה שיהיו פורחים בכל זיום והדרם, ולהוד גבורים ותפארת קדושים שיאירו יחד על דור בנינו". גבורתו של הרב מוהליבר התבטאה גם בעמידה התקיפה על דעתו כנגד כל המקטרגים, ופעם אמר: תמיד הייתי תמה מדוע נגזר על משיח בן יוסף שיהרג (כמובא בגמרא סוכה נב), אך עכשיו כשאני רואה שרודפים רבנים ויורדים לחייהם מפני שהם "חובבי ציון", הריני תמה למה לא יהרגו גם את משיח בן דוד?
וכך כתב הרב מוהליבר לאחד הרבנים: "כבוד תורתו מתפלל במכתבו.. אלקים יחנני ויברכני לשחר בית דבירו השמם… ואנכי אתפלל לאל עושי ובוראי אשר יזכני לראות בית דבירו בנוי ומשוכלל, ואם חלילה עוד לא אזכה בימי לזה, אזי לכל הפחות יעזרני.. לעלות לאה"ק ולפדות איזה כברת ארץ מיד זרים". ובהמשך: "לדעתי העניה גם החלק החמרי אשר באה"ק הוא רוחני מאוד נעלה, סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה". הרב מוהליבר טרח להזים מוציאי דיבה על תושבי המושבות הראשונות, ולמשל: "הקאלאניעעקרון, אשר אנכי יסדתיה על הוצאות השר הנדיב עדמונד דה ראהטשילד מפאריס, כאשר פעלתי אצל השר הזה… הם כולם עובדי אדמה מנעוריהם כשרים ויראי ה' למאד".
בשנת ה'תרנ"ח נפטר הרב מוהליבר ונקבר בביאליסטוק, ולאחר כתשעים שנה הועלו עצמותיו לארץ אהבתו ונטמנו במזכרת-בתיה – היא עקרון הנזכרת לעיל. זכות גדולתו וגבורתו תגן על יושבי ציון וחובביה.
שכר ההתנדבות
במסכת ברכות (לה ע"ב) נחלקו התנאים: ר' ישמעאל אומר שיש לעסוק ב"דרך ארץ" (היינו בפרנסה כדרך העולם) לצד לימוד התורה, ור' שמעון בן יוחאי אומר שבזמן שישראל עושים רצונו של מקום יכולים הם לעסוק כל הזמן בתורה ומלאכתן נעשית בידי אחרים. אמנם במסכת מנחות (צט ע"ב) נאמר לכאורה ההיפך: שם אומר רשב"י שבקריאת שמע בשחרית ובערבית יוצאים ידי חובת תלמוד תורה ביום ובלילה, ואילו ר' ישמעאל אומר שם שמותר לעסוק בחכמות אחרות רק "בשעה שאינה לא מן היום ולא מן הלילה"!
אלא שבאמת כולם מודים שחובת לימוד התורה היא בשעות הפנויות מן העיסוק הנצרך לפרנסה, והשאלה היא האם ניתן להסתמך שהקב"ה יזמין לו פרנסתו בלא יגיעה בזכות לימוד התורה. והנה נאמר "שכר מצוות בהאי עלמא ליכא", אך זה רק במה שאדם מחויב לעשות, אבל במה שמתנדב אדם ומוסיף על החיוב הרי בזה הוא "אוכל פירותיהם בעולם הזה". ולכן לדעת ר' ישמעאל שיש חיוב לעסוק בתורה בכל זמן פנוי, הרי על זה אין שכר בעוה"ז, ולכן צריך להשתדל ולעסוק גם ב"דרך ארץ". ואילו לדעת רשב"י שיוצאים ידי חובת העיסוק בתורה בקריאת שמע שחרית וערבית, הרי כל שאר הלימוד הוא בתורת נדבה ועל זה ראוי לקבל שכר בעולם הזה, ולכן ניתן לעסוק בתורה כל הזמן ולסמוך שה' יזמין פרנסתו בקלות.
על פי שו"ת מהר"ש מוהליבר עמ' רפד
