ה"בבא סאלי" – מערכת

לד' בשבט, יום פטירתו של הצדיק הנודע ר' ישראל אבוחצירא ה"בבא סאלי", אשר חי בעיר נתיבות ונטמן בה.

הבבא סאלי נולד לפני מאה-ועשרים שנה למשפחה נודעת של גדולי ישראל, סבו היה ר' יעקב אבוחצירא, ה"אביר יעקב", מגדולי החכמים והמקובלים במרוקו.

עוד בצעירותו נתפרסם ר' ישראל כגדול בתורה וכאדם קדוש וטהור שתפילותיו נענות בשמים, ועל כן נקרא בשם "בבא סאלי" שפירושו "האבא המתפלל". יהודים רבים – ורבים מהם חיים עמנו היום – היו עדים למופתיו ולרוח הקודש הגלויה שבו. והנה סיפור אחד מיני רבים:

סיפר הרב מרדכי אליהו זצ"ל כי בעת שכיהן בצעירותו כדיין בבאר שבע, נערכה בעיר סעודה לכבוד הבבא סאלי שהגיע לא מכבר ממרוקו לא"י. רבנים רבים הוזמנו לסעודה, אך כשבא הבבא סאלי שאל מיד "האין עוד רבנים בעיר"? הנוכחים מהרו למלא את דברי הצדיק ומיד יצאו שליחים להזמין רבנים נוספים. כשהגיעו לרב אליהו אמר להם: "מאד הייתי רוצה להשתתף, אך אני בשנת אבל על אמי ואיני יכול להשתתף בשמחות". אולם כשחזרו השליחים לבבא סאלי אמר להם לשוב ולהביא את הרב אליהו, ובאשר לשנת האבל אמר: "ידעתי זאת, ובכל זאת אני אומר לך לבוא". בלית ברירה הלך עמם הרב אליהו, בתקוה להסביר לצדיק את המצב. כשהגיע קרא לו הצדיק ונתן לו כוס "לחיים", ומיד הפליג בשיחה עמוקה בדברי תורה. הרב אליהו הסביר שעליו ללכת כיון שהוא בשנת אבל, אך הצדיק התעקש באומרו "זוהי סעודת מצווה ולכן השאר עמנו ואמך בשמים תשמח יחד עמנו". הרב אליהו נשאר כדברי הצדיק. זמן קצר לאחר מכן, הגיעו שוטרים וספרו לרב אליהו כי ליד ביתו נעצר אדם הידוע כפושע אלים, בעת שארב על מנת לפגוע בו. כעת היה ברור לכל פשר הנהגתו של הצדיק.

דברים שנאמרו בהתוועדות לכבוד הצדיק

בהתוועדות מיוחדת של מו"ר הרב יצחק גינזבורג שליט"א דובר על דמותו ותורתו של הבבא סאלי, ונלמד הפיוט שמובא כאן. להלן קטעים מתוך ההתוועדות.

הבבא סאלי היה מאד קשור לרבי מליובאוויטש. הבבא סאלי עלה כמה פעמים לארץ וחזר למרוקו. בפעם האחרונה שעלה הוא התאכזב מאד מהמצב הרוחני, ורצה לנסוע לאמריקה, לרבי, 'להתנחל' בקראון-הייטס או במקום אחר בניו-יורק. הוא כתב לרבי כמה פעמים שהוא רוצה לעבור לאמריקה, שלא מסתדר כאן, ואז הרבי כתב מכתב מדהים, שחובה שכל אחד ואחד יקרא אותו, שקודם הוא מכנה אותו "איש כללי ומנהיג בישראל" – אומר שהוא בחינת מלך, ומלך לא עוזב את העם שלו, והעם שלו נמצא כאן, והוא אחראי על הדור הצעיר. זה מכתב די ארוך, עם המון נושאים עמוקים בקבלה וחסידות – קבלת האריז"ל והרבה חסידות, עד לעצמות, שכל הירידות הן לצורך עליה בעילוי אחר עילוי עד לעצמותו יתברך ממש – אבל כשהוא מדבר על התפקיד שלו כאן, הוא אומר שיש לו תפקיד שאף אחד בעולם לא יכול למלא אותו, ואומר שהתפקיד הוא "חובת השעה לכבוש ביד חזקה את כל הדור הצעיר". זה הציטוט: "חובת השעה לכבוש ביד חזקה את כל הדור הצעיר". היות שזו חובת השעה וחובת קדש, וזו האחריות שמוטלת על שכמו, אז אסור לו לעזוב את הצאן שלו כאן. כמובן שהוא קיבל את זה ונשאר פה. הכינויים שהרבי כותב לו – גם אין כיוצא בזה. גם בתור גאון וגם בתור מנהיג ישראל.

הבבא סאלי היה קשור מאוד לדמותו של הבעל שם טוב ("ישראל ישראל" לגזרה שוה), והרבי מליובאוויטש אמר על הבבא-סאלי שהוא "א בעל שם'סקע איד" – ביטוי מיוחד, שהוא יהודי של הבעל שם טוב. הבבא סאלי אמר על עצמו שמגיל חמש-עשרה התקשר לבעל שם טוב. פעם נכנס רב אחד לבבא סאלי עם ספר שיסתכל, ואולי בקש הסכמה. הבבא סאלי שאל אותו אם הספר הוא לפי דרך הבעל שם טוב, ואמר שאם זה לא – איני יכול להסתכל על הספר, אני מסתכל רק על ספרים שהם על דרך הבעל שם טוב. איני מסתכל בספרים אחרים – ספרים שאינם על דרך הבעל שם טוב לא קיימים אצלי. מסופר שגם על שולחנו וגם על שולחן בנו שייעד אותו להיות ממשיך דרכו – ר' מאיר – לא מש מעל שולחנם ספרי חסידות.

בהקשר זה יש סיפור נורא שאירע בפעם הראשונה שהגיע הבבא סאלי לארץ .הוא רצה להתיישב ביבנה, ובימים הראשונים שהיה שם נכנס לכולל של אברכים. נכנס ראש הכולל והתחיל לדבר איתו, עם הצדיק, ותוך כדי הדבור של ראש הכולל הוא התחיל לדבר סרה על הבעל שם טוב ועל החסידות. ברגע שהבבא סאלי שמע את הדברים, הוא אמר "צא טמא", ממש סילק אותו מהחדר, ואמר שמחר הכולל הזה כבר לא יתקיים – וכך היה, כל הכולל התבטל – והוא מיד הזמין משאית והעמיס את כל החפצים שלו על המשאית ועבר. הוא לא ידע לאן הוא עובר, אבל הוא אמר שבמקום הזה שכך מדברים על הבעל שם טוב אי אפשר ללון לילה אחד, אז מיד עזב עם כל תכולת הבית – הכל עלה על משאית ויוצאים מהמקום, ומחר בבקר הכולל כבר לא קיים.

פיוט מהבבא סאלי

יודו לך רעיוני, אל מבטן יוצרי, על קרבתך בסיני, להאיר את נרי, על כן בתחנוני, אפאר בשירי, בכל ימי ושני, עד לעד לעולם.