מה התחדש בשיר השירים, שלא מצינו בכל התורה כולה? מהי משאלת הלב הכמוסה של הנערה, והאם ה' נענה לה? וכיצד כל זה מהווה משל לקשר שבין היהודי לקב"ה
"אמר רבי עקיבא – כל השירים קודש ושיר השירים קודש קודשים". כאשר קוראים את שיר השירים מתוך תמימות טהורה, מרגישים שיש פה משהו מיוחד. כאשר מסתכלים על שיר השירים כמשל לקשר שבין הקב"ה לכנסת ישראל, הקריאה במגילה תמיד תהיה מרגשת, גם אם לא מבינים בה כל ביטוי וכל משפט. הקריאה בשיר השירים משמחת, כי כיף לחשוב שיש קשר כל כך 'אינטימי' עם הקב"ה.
הגאון מליסא בעל 'החוות דעת ונתיבות המשפט' מבאר באופן נפלא – בהקדמה לספרו 'צרור המור' על שיר השירים – את הייחודיות של שיר השירים, ומדוע נקרא קדש קדשים: "אולם באמת נתייסד במשל זה להורות לנו אהבת הש"י אותנו וכאילו הוא צריך אלינו וכביכול מקבל תועלת מאתנו וכמשוש חתן על כלה ישיש עלינו כשנהיה מתייחדים באהבתו ומדמה הדבר כאילו אירס אותנו באירוסין ונשא אותנו בנישואין והכניס דברים גבוהים מעל גבוהים בשיר זה".
כלומר, במגילה זו ישנו חידוש שלא מצינו בחמישה חומשי תורה ובשאר ספרי התנ"ך האחרים. בשיר השירים, מתואר הדוד כנזקק וכתלוי ברעיה – הקב"ה כביכול נזקק לנבראים! זוהי אמירה עזה ביותר שהיא ייחודית לשיר השירים ולא ראינו דוגמתה בתורה או בנביאים.
המשל – נערה פשוטה ומלך גדול
המגילה פותחת בחלומה של נערה עלומה ופשוטה, שלא מוותרת על כיסופיה להינשא למלך הגדול. בעוד ששאר הנערות במעמד שלה משלימות עם המציאות, ובוחרות להן שידוך פשוט שמתאים להם, הנערה שלנו מתעקשת על הרצון הפנימי שלה, על אף שעל פי ההיגיון אין לו סיכוי להתממש לעולם. את חלומה היא מביעה בתיאורים עזים ונרגשים. היא יודעת בדיוק מה היא רוצה – היא מדמיינת להיות עם המלך הגדול בקשר של איש ואישה.
והנה, תמימות הרצון של הנערה וההליכה 'עד הסוף' על כיסופיה הפנימיים, הוא הוא ששובה את לב המלך הגדול. המלך שומע את חלומה, רואה עד כמה היא נאמנת לו, ופשוט 'מתאהב' בנערה. היא מוצאת חן בעיניו, וגם הוא רוצה אותה. לאורך המגילה הקשר מתפתל, ועובר עליות וירידות. הקשר מטבעו הינו דבר חי, מלא תנועה, ולעולם הוא לא קופא על מקומו. אך אם בתחילה היה נדמה שהתהפוכות שהם עוברים מהוות איום על הקשר, לבסוף מבינים שניהם שדווקא העליות והירידות הללו הן לב הקשר, וזה מה שהם מחפשים באמת.
אמנם, חשוב לשים לב שגם לאחר שהמלך הגדול והנערה הפשוטה הינם בקשר של איש ואישה, הפער העצום ביניהם לא התבטל, והמלך הגדול עודנו המלך והנערה עודנה נערה פשוטה. מצד אחד המלך הגדול החליט שמוצא חן בעיניו להיות בקשר עם הנערה, והוא בוחר להיכנס לתוך הקשר איתה לגמרי. אבל מצד שני זו החלטה ובחירה שלו, ולא משהו שהוא 'מחויב' בו, ותיאורטית הוא יכול לבחור אחרת בכל רגע. אמנם, על אף שהמלך יכול לבחור אחרת, הוא בוחר כל כך חזק להיות בקשר עם הנערה, עד שהוא רוצה להיות איתה בקשר כזה בו הוא כביכול 'מחויב' אליה וזקוק לה, והוא לא יכול לבחור אחרת. אם כן, גם כאשר הוא נמצא עם הנערה הפשוטה בקשר כזה בו הוא זקוק לה, זו גם כן בחירה חופשית שלו, והוא יכול לבחור להמשיך את הקשר הזה ויכול להחליט שלא.
הפער העצום הזה נותן לקשר השראה של יראה ומתח תמידיים, והוא גם מה שנותן לקשר את העוצמה שלו. הנערה מרגישה שבכל רגע בו היא נמצאת בקשר עם המלך מתרחש חידוש מופלא. בכל רגע היא עומדת למבחן, אך גם בכל רגע של קשר היא מרגישה מחדש שהמלך בחר בה על אף חוסר ההיגיון שבכך.
אמנם, הקשר אינו רק בחירי. אם הקשר יהיה מבוסס רק על כך שהמלך בחר בה, הנערה תרגיש שהוא לא מממש את ציפיותיה וחלומותיה. הנערה רוצה להרגיש שהמלך 'משתכר' ממנה ונסחף אחריה לגמרי.
ואכן, כך מתואר הקשר בין המלך לנערה בשיר השירים: בתחילת המגילה הנערה משתכרת מכיסופיה למלך – "כי טובים דודיך מיין", "נזכירה דודיך מיין", וכן היא מדמיינת כביכול כבר המלך "הביאני אל בית היין". אך ככל שמתקדמים במגילה ומתפתח הקשר, המלך מביע שדווקא הוא 'משתכר' מאהבתו אותה, ותיאור היין עובר מלבטא את השיכרון שלה למבטא את השיכרון שלו: "מה טובו דֹדייך מיין", וכן "שתיתי ייני עם חלבי". בהמשך הוא משבח אותה: "וחכך כיין הטוב". והנערה מזמינה אותו אליה ואומרת: "אשקך מיין הרקח".
כך מצטייר לפנינו הקשר בין המלך לנערה: מצד אחד הוא מלך גדול שבוחר בנערה פשוטה, אך מצד שני הוא 'משתכר' ממנה ונסחף אחריה כל כולו.
הנמשל – היהודי והקב"ה
שיר השירים כולו משל לקשר שבין היהודי לקב"ה. כאשר היהודי קורא את שיר השירים, נחשף בפניו ציור חדש של קשר עם הקב"ה, סוג של קשר כזה שהוא לא יכול היה להעלות בדעתו. אמנם, לאחר שהיהודי קורא את המגילה, הוא מרגיש שבדיוק את הקשר הזה הוא חיפש כל חייו, ושזו בעצם משאלת לבו הכמוסה כל השנים.
כיצד שיר השירים מהווה משל לקשר של היהודי עם הקב"ה?
היהודי הוא הנערה הפשוטה, מצד אחד הוא שייך לעולם הזה, לגשמיות ולתאוות, ומה לו ולמלך מלכי המלכים הקב"ה. אך היהודי תמים ברצונו, והוא לא מוותר, הוא מביע רצון מופרך בכל קנה מידה – הוא רוצה להיות עם הקב"ה בקשר כמו של איש ואישה. היהודי רוצה שה' ירצה את הקשר איתו, כשם שהוא רוצה את הקשר עם ה'. היהודי רוצה שה' יהיה איתו בקשר כל כך חזק, עד שה' יהיה כביכול זקוק לקשר איתו, והוא לא יוכל לוותר עליו. זהו חלומו של היהודי, והוא הולך עליו עד הסוף.
למרבה הפלא, ה' נענה לרצון הכנה של היהודי. תמימותו של היהודי, וההליכה שלו על רצונו עד הסוף, מוצאים חן בעיניו. ה' מחליט שהוא רוצה לרדת ממקומו הגבוה והמרומם, ולהיכנס לתוך הקשר עם היהודי. הקשר אמנם עובר תהפוכות, עליות וירידות, אך אלו רק עושים את הקשר חי ורענן.
אמנם, יחד עם זה שה' נענה ליהודי, היהודי שם לב היטב לפער האינסופי שקיים ביניהם. היהודי עודנו חש קטן וחסר, והוא יודע שה' לעולם יהיה מרומם ושלם. ולמרות זאת, היהודי מרגיש שהבחירה של ה' הינה להיכנס לתוך הקשר איתו כל כך חזק, עד שה' 'משתכר' מאהבתו אותו.
היהודי חש ששני הצדדים הללו הכרחיים למילוי משאלת ליבו הפנימית. מצד אחד, היהודי רוצה שהקשר שלו יהיה עם ה' בעצמו, הגבוה והמרומם. היהודי לא רוצה קשר לא עם מלאך ולא עם שרף, אלא עם הקדוש ברוך הוא בעצמו – עם מי שהפער ביניהם יהיה תמיד אינסופי. ומצד שני, היהודי רוצה שהקדוש ברוך הוא בעצמו יאהב אותו כל כך, עד שכביכול ירצה להיות שיכור מרֹב אהבה.
הרצון של היהודי הוא בהחלט נועז, ובכל זאת היהודי הולך עליו בתמימות. היהודי מכיר בכך שההיענות של ה' לרצונו אינה רק תוצאה שנבעה מכך שהוא מאוד רוצה. אם כך היו פני הדברים, היהודי לא היה מעז לבטא רצון כזה מופרך. אלא שהיהודי יודע שבאמת ההיפך הוא הנכון: בפנימיות, ההיענות של ה' אליו והחשק שלו להיות איתו בקשר – היא זו שהצמיחה את הרצון התקיף שלו לקשר הזה.
שבת שלום !
בית המדרש 'עוד יוסף חי'