למה משה רבינו לא מוזכר באגדה? ומה הרבי מליובאוויטש לימד אותנו כבר כילד?
מתחילים להתכונן לפסח בעוד יוסף חי…
כאשר ה' מתאר לעם ישראל את יציאת מצרים, הוא אומר זאת במילים מיוחדות: "ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי". בכך ה' מבטא מה הייתה המשמעות של יציאת מצרים – ה' קרא לנו אליו, ונתן לנו את הביטחון ללכת אחריו בעיניים עצומות.
גם היום, פסח הוא הזמן בשנה בו אנו מצליחים להניח בצד את כל המחשבות והספקות שלנו, ולחשוב על כך שה' מרים אותנו. פעמים רבות היהודי מרגיש שהוא עצוב ומבולבל והרבה דברים מכבידים עליו, ובפסח ניתנת לו ההזדמנות לשחרר את כל המעמסה שעל כתפיו ולתת לה' לסחוף אותו.
את המהות הפנימית של פסח ניתן להמחיש על ידי תופעה שחזרה פעמים רבות אצל הבעל שם טוב הקדוש. תופעה מצויה היא, שכאשר הבעל שם טוב יצא למסעותיו, הוא היה מאפשר לחסידיו להתלוות עמו, אך בתנאי כפול ומכופל – שלא יהרהרו אחריו, ולא ישאלו שאלות. כך פסח הוא זמן בו אנו יוצאים למסע אחרי הקב"ה בהתמסרות מלאה וללא שום הרהורים. כל מחשבה הכי קטנה על השאלה כיצד נלך והאם זה באמת יצליח – היא חמץ שבפסח אסור אפילו במשהו…
הנס העיקרי של יציאת מצרים
כאשר נתבונן בסיפור יציאת מצרים נוכל לשים לב שישנם הרבה מופתים שמשה רבנו עושה, אבל כידוע, בהגדה של פסח, בכל הסיפור על יציאת מצרים, אנו לא מזכירים את משה רבנו אפילו פעם אחת. מה הסיבה לכך?
הטעם לכך הוא שאמנם משה רבנו עושה הרבה מופתים, אבל כל אלו אינם עיקר המהות של יציאת מצרים, כל המופתים העצומים של משה רבנו היו רק 'תפאורה' לנס האמיתי – ההחלטה של עם ישראל ללכת אחרי ה' באמונה מוחלטת.
את ההחלטה של עם ישראל ללכת אחרי ה' באמונה, משה רבנו – עם כל גדלותו – לא מסוגל לפעול. את הכח של האמונה ללכת אחרי הקב"ה בעיניים עצומות, עם ישראל מקבל רק מה' יתברך בכבודו ובעצמו.
להאמין באמונה
בקריעת ים סוף משה רבנו כבר נכנס לתמונה, והתורה אומרת: "ויאמינו בה' ובמשה עבדו" (גם בהגדה של פסח, זהו המקום היחיד בו אנו מזכירים את משה רבנו). בקריעת ים סוף עם ישראל כבר לא היה בלוע בתוך ההיסחפות אחר הקב"ה. בשלב זה עם ישראל מסתכל על ההליכה שלו אחרי ה' קצת מבחוץ, ובכח ההתקשרות למשה רבנו – עם ישראל מאמין באמונה שהתגלתה בו, ומחליט לדבוק בה.
גם בעבודת ה', קריעת ים סוף הוא השלב בו לאחר שהיהודי נסחף אחר ה' והלך אחריו בעיניים עצומות, כעת הוא מסתכל על ההיסחפות שלו אחר ה', ומאמין בה ובוחר בה.
ה' מתלבש בתורה
בשלב הבא, כאשר מגיעים להר סיני לקבל את התורה, משה רבנו כבר עומד בפני עצמו, כאשר ה' אומר לו – "וגם בך יאמינו לעולם". לאחר שנסחפנו באמונה אחר ה', ולאחר שהחלטנו להאמין באמונה ולדבוק בה, כעת בשבועות – חג מתן תורה, אנו מאמינים בתורה.
עד שבועות האמונה שלנו הייתה מופשטת. בפסח האמונה הייתה מופשטת לגמרי ונסחפנו אחר ה', בקריעת ים סוף היא ירדה קצת יותר למטה – והחלטנו להאמין באמונה. אך בשבועות ה' יורד למטה ממש, ומתלבש בתוך התורה, כך שכאשר אנו אוחזים בתורה ומאמינים בתורה – אנו בעצם אוחזים בו ומאמינים בו. לכן במתן תורה, האמונה שלנו היא במשה רבנו – מי שמוסר לנו את התורה. משום שה' יורד למטה, לתוך התורה, ודרכה אנו תופסים בו.
גם בעבודת ה', שבועות הוא הזמן בו מתגלה ההתמסרות של היהודי לתורה, כאשר דרכה הוא אוחז את הקב"ה. היהודי לא מפנה את האמונה שלו כלפי מעלה, אלא להיפך, כלפי מטה, לתורה בה ה' שם את עצמו.
ה' נכנס לחיים שלנו
אך בכך לא נגמר התהליך. לאחר שבועות מגיעים חגי תשרי – ראש השנה, יום כיפור, סוכות ושמחת תורה. כעת ה' יורד עוד יותר למטה: קודם ה' התלבש בתורה, וכעת – בחגי תשרי – ה' מתלבש בתוך החיים שלנו. בחגים של חודש תשרי ה' מתגלה בתוך העבודת ה' שלנו, בתוך הרצונות והכיסופים שלנו, בתוך הוידוים שלנו, ובתוך השמחה והריקודים שלנו.
בסוף, זו התכלית, וזה מה שהקב"ה הכי רוצה – להיכנס לתוך החיים של היהודי.
להסתכל למעלה
את כל התהליך הזה אנו מתחילים בחג הפסח הקרב ובא. הכל מתאפשר רק בזכות ההיסחפות המוחלטת שלנו אחר ה' יתברך באמונה ובעיניים עצומות.
מסופר על הרבי מליובאוויטש, שבהיותו ילד בן שש, היה מטפס עד הצמרת של עץ גבוה, שכל ילדי השכונה לא הצליחו לטפס עליו. פעם שאלו אותו: "כיצד אתה מצליח לטפס עד למעלה, בעוד חבריך נופלים אחד אחרי השני"? על כך הרבי ענה: "אני לא מסתכל למטה, אני מסתכל רק למעלה". אפשר להסתכל כך על כל חייו של הרבי, כי אכן הרבי הסתכל תמיד למעלה, ונראה שאפילו לאחר שנגמר העץ, הוא לא ראה זאת, והוא המשיך לטפס מעלה מעלה…
בפסח כולנו כמו הרבי מליובאוויטש. לא מסתכלים למטה. יוצאים ממצרים, מכל המחשבות והספקות, והולכים אחרי הקב"ה בעיניים עצומות ובאמונה מוחלטת.
שנזכה להיסחף אחרי ה' בעיניים עצומות!
שבת שלום!
בית המדרש 'עוד יוסף חי'