מה עמלק מייצר לנו? וכיצד הציץ של הכהן הגדול עוזר לנו להילחם בו?
ומה המחשבה הכי פשוטה בעולם?
(קרדיט תמונה: מכון המקדש)
השבת היא שבת 'זכור', בה אנו זוכרים את מה שעשה לנו עמלק. חז"ל מסבירים (ראה תנחומא ט) שעיקר החטא של עמלק היה שהוא קירר לנו את עבודת ה' החמימה שהייתה לנו כאשר יצאנו ממצרים. בחסידות מוסבר שעמלק מקרר אותנו על ידי שהוא מייצר לנו ספק, ועיקר המטרה שלנו בעבודת ה' היא שלא יהיה לנו שום ספק.
מלבד זכירת עמלק שאנו מקיימים בשבת, בפרשת השבוע אנו קוראים על בגדי הכהן הגדול. ללבושי הכהן הגדול יש משמעות רבה בשבילנו, כי הם מגלים לנו מה הם הלבושים שהנשמה רוצה להתלבש בהם. הכהן הגדול עטור כולו בלבושים שמבטאים הכי טוב את הנשמה, ובהם היא חפצה להתלבש. הנשמה חפצה להתלבש בלבושים שמבטאים את הרצון שלה להיות קשורה לה', ואת הרצון של ה' להיות קשור אליה.
שלושה בגדים עם אותיות
כאשר נתבונן נשים לב, שבשלושה בגדים מתוך שמונת בגדי הכהן הגדול חקוקות אותיות:
א) על כתפות האפוד היו חקוקים שמות שבטי ישראל, "אבני זכרון לבני ישראל" , המבטאים את הרצון שלנו שה' יזכור אותנו ויתעניין בנו.
ב) על הציץ היה כתוב בשתי שורות "קודש להוי'". לפי חלק מהדעות ה"קודש להוי'" היה כתוב מלמטה למעלה – בשורה התחתונה היה כתוב "קודש ל-", ובשורה העליונה היה כתוב "הוי'". השורה התחתונה מייצגת את הפנייה שלנו לה', והשורה העליונה מייצגת את הפנייה של ה' אלינו.
ג) על אבני החושן היו כתובים שמות שבטי ישראל, אך היה בו גם את האורים ותומים. האורים ותומים הם גווילים קטנים עם השם המפורש, שהושמו בתוך קפלי החושן. החושן יחד עם האורים ותומים שבו מייצג את הנוכחות של ה' בקרבנו.
שלושה שלבים בעבודת ה'
בעבודת ה', שלושת הבגדים הללו של הכהן הגדול, הינם תהליך של שלושה שלבים:
א) כתפות האפוד הם השלב בו האדם פונה לה' מתוך המציאות שלו. האדם נושא את מציאותו 'על הכתפיים' שלו, והוא חש שהיא מכבידה עליו. כובד המשא גורם לאדם לרצות שמישהו יתעניין בו ובמשא שהוא סוחב על כתפיו, וכך יקל עליו. מתוך תחושה זו האדם פונה לה', ומבקש ממנו שיזכור אותו ויתעניין בו.
הפנייה לה' שמיוצגת על ידי כתפות האפוד היא קדושה, כשם שכתפות האפוד הינם חלק מבגדי הקודש של הכהן הגדול. אך אם נבודד את כתפות האפוד משאר הבגדים ונעמיד אותם לבדם בפני עצמם – נשים לב לחיסרון שקיים בהם, והוא שהאדם פונה לה' מתוך שהוא נתון בתוך עצמו ובתוך הכבדות שלו. כאשר הפנייה שלי לה' היא מתוך שאני נתון בעצמי, התוצאה מכך היא שאני מטיל ספק האם ה' באמת נענה לי. בשלב זה לא ברור לי שה' 'חותם' על התפילה שלי, ואינני מרגיש שה' מתעניין בתפילה שלי. הספק האם ה' מתעניין בתפילה שלי – הוא העמלק עליו דיברנו קודם.
ב) הדרך להילחם בעמלק הוא על ידי הציץ, המבטא את ה' שמציץ ונותן לנו במתנה להסתכל על המציאות מתוך נקודת המבט שלו. לפי נקודת המבט של ה', הכל חלק ממנו, ואם כן ה' לא רק זוכר אותי בתור מישהו חיצוני לו, אלא הוא נותן לי מתנה לראות שמצידו אני חלק ממנו. היכולת לעלות מהכתפיים לראש, ולחשוב כמו ה', שמצדו הכל חלק ממנו – היא עיקר התשובה שה' עונה לי על הפנייה שלי אליו בתפילה.
המתנה הזו היא עיקר המלחמה לה' בעמלק. המלחמה שלי בעמלק היא שימת הלב לכך שלחשוב שאני קיים בוודאי והנוכחות של ה' מוטלת בספק – זו מחשבה פחות מסתברת ופשוטה; ואילו לחשוב שמצד ה' הכל זה הוא – זו המחשבה הכי הפשוטה והכי מתיישבת על הלב.
ההצצה שה' מציץ עלינו היא אמנם פשוטה ביותר ומתיישבת על הלב, אך על האדם לצאת מעצמו כדי להצליח להסתכל מצד הקב"ה, ואז המחשבה שהכל חלק ממנו נהיית הכי פשוטה שיכולה להיות.
ג) לאחר שיצאתי מעצמי וקיבלתי את המתנה מה', החושן הוא השלב בו ה' יורד לשכון בתוכי. ה' מתחבא ממש בתוך המציאות שלי, כמו האורים ותומים שמסתתרים בין קפלי החושן. מתוך המקום שה' שוכן בתוכי, הוא מורה לי את הדרך ומכוון אותי, כמו האורים ותומים שכיוונו את עם ישראל והורו להם את דרכם. כאשר האורים ותומים היו עונים תשובה, הם היו מאירים את אותיות השבטים החקוקות על אבני החושן. כך גם כאשר מאירה בתוכי הדרך הנכונה בה עלי לצעוד, זוהי הארה המגיעה מה' השוכן בתוכי.
לבושי הנשמה
כל הלבושים של הכהן הגדול הם מה שהנשמה מתלבשת כאשר היא עומדת לפני ה'. כאשר הנשמה עומדת לפני ה', החלק שהיא שמה את עצמה לפי ה' הוא האפוד, החלק שבו היא חושבת כיצד ה' מסתכל עליה כחלק ממנו הוא הציץ, והחלק שבו ה' מתגלה בתוכה הוא החושן.
כיון שאנו בשבת 'זכור', בה אנו עוסקים במלחמה בעמלק, הבגד הכי 'נוגע' לנו הוא הציץ של הכהן הגדול. הציץ גורם לנו לשים לב מהי המחשבה הפשוטה באמת – שכאשר מסתכלים מצד ה', הכל חלק ממנו – כולל אותנו.
שנזכה להתרומם לנקודת המבט של הקב"ה, ולשים לב לכך שהיא הכי פשוטה בעולם…
שבת שלום !
בית המדרש 'עוד יוסף חי'