מדוע המלאכה שנאסרה בשבת היא דווקא מלאכת המשכן?
כיצד כל מה שאנו עושים יכול להיות חלק ממלאכת המשכן? ומהו האור המיוחד של שבת קודש?
פרשתנו חוזרת ומתארת פעם נוספת את מלאכת המשכן, אך לפני כן מופיע ציווי על שמירת השבת. פתיחת הפרשה בשמירת השבת אינה מקרית – ישנו קשר מהותי בין השבת למשכן. השבת מופיעה בפרשות המשכן פעמיים: פעם אחת באמצע פרשת כי תשא לאחר התיאור הראשון של המשכן, ופעם נוספת בתחילת פרשתנו לפני התיאור השני שלו.
חז"ל למדו מכאן שכאשר התורה אוסרת מלאכה בשבת, היא מתייחסת דווקא למלאכת המשכן. דבריהם מתיישבים היטב בפשט הפסוקים משתי סיבות: ראשית, כפי שאמרנו, משום שהציווי על השבת מופיע בצמוד לדיני המשכן, מה שמרמז על הקשר המהותי ביניהם; ושנית, משום שהתורה משתמשת שוב ושוב במונח "מלאכה" בהקשר של המשכן.
במבט ראשון, הפירוש של חז"ל שהמלאכה האסורה בשבת היא מלאכת המשכן, נראה לא מובן. לכאורה, ההבנה הפשוטה היא שהשבת באה לנתק אותנו ממלאכות החול – בשבת מפסיקים את עיסוקי היום-יום ומתקדשים. אך לפי חז"ל נראה שבכל משך השבוע עם ישראל עוסק דווקא במלאכת קודש – מלאכת המשכן – ובשבת עליו להפסיק ממנה!
אלא, שכאשר התורה מלמדת אותנו ששבת משביתה את מלאכת המשכן, היא בעצם מגלה לנו שבששת ימי המעשה איננו עוסקים "סתם" בעבודה גשמית. השבת מעניקה משמעות חדשה לכל המלאכות שלנו, בכך שהיא מלמדת אותנו שכל מלאכתנו במהלך השבוע היא חלק מבניית משכן לה'.
השבת מגלה את התכלית
העולם נברא מתוך תאוותו של הקב"ה שתהיה לו דירה בתחתונים. השבת מגלה את התענוג של ה' מהעולם וחושפת את התכלית הזו – ומלמדת אותנו שכל מלאכה שאנו עושים בעולם צריכה להיות מתוך כוונה שה' ידור פה בעולם.
לכן, בפרשתנו הציווי על השבת מופיע לפני תיאור מלאכת המשכן. ככל שאנו יותר מכירים בכך שהתכלית של העולם היא שה' ישכון בתוכו, מה שהשבת מגלה לנו, כך כל מה שאנו עושים בעולם הופך להיות חלק ממלאכת המשכן.
מהי מלאכה אמיתית?
יותר מזה, כאשר התורה אומרת "לא תעשה כל מלאכה", הכוונה בפשטות דווקא למלאכה שמכוונת לתכלית – ליצירת משכן לה', שכן מלאכה ללא תכלית איננה נחשבת מלאכה כלל. למלאכת המשכן דווקא קוראת התורה "מלאכת מחשבת", משום שיש לה תכלית ומטרה, ומכאן למדו חז"ל גם לאיסור מלאכה בשבת – "מלאכת מחשבת אסרה תורה". חז"ל למדו בפשיטות שכאשר התורה אוסרת לעשות מלאכה, הכוונה היא דווקא למה שראוי להיקרא בשם מלאכה, שזו מלאכת המשכן, מלאכה שנועדה להשכין את ה' בעולם. מלאכה שאין לה מטרה כזו, אלא נעשית סתם כך וללא קשר לה', אינה נקראת "מלאכה" כלל.
"לעשות אֹתם"
מתוך הנקודה הזו, נוכל ליישב תמיהה שעולה מהפסוקים הפותחים את פרשתנו:
בפסוק הראשון משה מקהיל את בני ישראל ואומר להם: "אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' לַעֲשׂוֹת אֹתָם" – משמע שמשה הולך לומר לנו דברים שעלינו לעשות. והנה בפסוק הבא כתוב: "שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ, שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לה'".
אך לא מובן מהפסוק מה עלינו לעשות. אם הכוונה היא למלאכה של ששת ימי המעשה, מדוע נאמר "תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה", כלומר שהיא נעשית מאליה? ואם הכוונה לשבת – הרי בשבת לא עושים מלאכה כלל! אם כן, מהם הדברים שעלינו "לעשות אותם"?
הסבר הדברים הוא, שהפסוק הראשון מבטא בתמצית את מה שמוסבר בפסוק השני. ה' מצווה עלינו "לעשות אותם" – כלומר, שכל מלאכה שאנו עושים במהלך השבוע תהיה עשייה אמיתית, כזו שראויה להיקרא בשם 'עשיה'. וכיצד נוכל להגיע לכך? – על ידי שנשמור את השבת.
השבת מגלה לנו את התכלית של כל מה שאנו עושים. כאשר אנו מחוברים לתכלית שמלמדת אותנו השבת – שהעולם כולו נועד להיות משכן לה' – אזי כל מלאכתנו שבמהלך השבוע הינה "עשיה" אמיתית, עשיה המכוונת לתכלית. אך כאשר העשיה שלנו לא מחוברת לתכלית, ואיננה מכוונת לעשיית משכן לה' – אין עשייתנו קרויה עשיה ואין מלאכתנו נחשבת מלאכה.
גוי ששבת חייב מיתה
מכאן ניתן להבין גם מדוע גוי לא מצווה על שמירת שבת, ולהיפך, גוי ששובת בשבת חייב מיתה. אין זה משום שמותר לו לעשות מלאכה, אלא משום שעבודתו אינה נחשבת מלאכה כלל!
כפי שהסברנו, מלאכה אמיתית היא רק מה שנעשה מתוך תכלית ומטרה. כאשר יהודי עושה מלאכה, הוא מכוון לכך שה' ישכון בתוכה, ולכן מלאכתו נחשבת מלאכה ונאסרת בשבת.
אך על הגויים נאמר: "יום ולילה לא ישבותו" – הם חלק מהעולם שאינו מודע לתכליתו, ולכן גם כאשר הם עובדים ללא הרף, אין זה נחשב למלאכה במובן האמיתי של המילה.
היחס בין עם ישראל לאומות הוא כמו היחס בין ימות החול ליום השבת. עם ישראל מאיר לכל האנושות את התכלית שלה, ובכך משמש השבת של אומות העולם.
השבת – אור כללי
כעת נוכל להבין דבר נוסף:
בחגים יש מצוות ייחודיות לכל חג: בפסח – מצה, בסוכות – סוכה ובשבועות – ביכורים. אך בשבת אין מצווה מיוחדת. מדוע?
משום ששבת אינה עוסקת בפרט מסוים, אלא היא אור כללי שמאיר את תכלית כל הבריאה. השבת מגלה שהעולם כולו נובע מהתענוג של ה', והוא נוכח בכל מה שאנו עושים ופועלים במהלך השבוע, ולכן כל מלאכתנו היא חלק ממלאכת המשכן – מלאכה שה' שוכן בתוכה.
שבת שלום!
בית המדרש 'עוד יוסף חי'