למה עם ישראל רוצים לדעת את שמו של ה', ומה ה' עונה להם?
האם ה' תמיד זמין ואפשר לפנות אליו? ומה מלמד אותנו נוסח הברכה?
אהיה אשר אהיה
בפרשתנו ה' מתגלה למשה מתוך הסנה, ואומר לו ללכת לפרעה ולהורות לו לשלוח את עם ישראל ממצרים. מיד לאחר מכן מתפתח 'דיון סוער' בין ה' למשה רבנו, שמנסה להימנע מלקבל עליו את השליחות. אחת הטענות שמעלה משה היא: "וְאָמְרוּ לִי מַה שְּׁמוֹ מָה אֹמַר אֲלֵהֶם" – 'אם עם ישראל ישאל אותי מה השם שלך, מה אני יענה להם?'.
על כך ה' עונה: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה וַיֹּאמֶר כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם". ה' עונה למשה ששמו הוא "אהיה".
אך על כך עולה השאלה: אם אכן שמו של ה' הוא "אהיה", מדוע לא מצאנו בשום מקום בתורה שה' נקרא כך? זו שאלה קשה מאוד בפשט הכתובים.
האם ה' זמין?
כדי לענות על השאלה, נסביר את שאלת משה קצת אחרת: "וְאָמְרוּ לִי מַה שְּׁמוֹ מָה אֹמַר אֲלֵהֶם" – משה אומר לה' שכאשר הוא יבוא לעם ישראל ויאמר להם שה' שלח אותו, הם ישאלו אותו האם יש לה' שם. עם ישראל יתעניין לדעת האם יש לה' שם, כך שכאשר קוראים לו הוא פונה ועונה. השאלה "מה שמו" פירושה האם ה' זמין לנו כך שאנו יכולים לפנות אליו והוא יענה לנו.
על כך ה' עונה: "אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה" – אני תמיד אהיה בתוך השם שלי, וכל פעם שיקראו לי בשמי אני יכנס לתוך השם שלי, ואפנה לקוראים לי. אך ה' לא מגלה למשה רק את העובדה שהוא עונה לקוראים לו, אלא יותר מכך, ה' אומר למשה שהתכונה שלו להימצא בתוך שמו ולהיענות לקוראיו – היא עצמה ה'שם' שלו, "אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם".
בהמשך, שמו של ה' הופך לשם המוכר לנו, שם "הוי'". לכן ה' אומר למשה (בתחילת פרשת וארא) "ושמי הוי' לא נודעתי להם". ה' לא אומר 'לא הודעתי להם', אלא "לא נודעתי להם", כלומר עד עכשיו לא נודעתי בתוך השם שלי, ומעתה ואילך אני נוכח בתוכו. לפי זה גילוי שם "אהיה" הוא הקדמה לגילוי שם "הוי'" – שם "אהיה" מלמד אותנו שהשם נמצא ונוכח בתוך שם "הוי'".
נוסח הברכה
מתוך הדברים הללו נבוא להתבונן בנוסח הברכה: מה כוונת המילים "ברוך אתה ה'"?
כאשר אני מדבר עם אדם כמוני, אני יכול מיד לפתוח בשיחה. אני פוגש אותו ומיד פונה אליו, "הי, אתה – מה השעה בבקשה?…" אבל כאשר אני רוצה לפנות אל ה', אני קודם כל שם לב לכך שהוא נעלם ממני, ואני רוצה שהוא ימשיך את עצמו אלי. לכן אנו פותחים במילה "ברוך", 'להבריך' פירושו להמשיך. קודם כל אני מתמלא ברצון שה' ימשיך את עצמו אלי, ורק לאחר מכן אני יכול לפנות אליו ולומר לו "אתה". לאחר שה' ממשיך את עצמו אלי ("ברוך"), אני אומר לו – "אתה הוי'", אתה הוא מי שמהווה וממשיך את עצמו לתוך העולם.
מנוסח הברכה אנו לומדים רעיון חשוב: הקב"ה במהותו נעלם, הוא לא מצויר לנו בשום ציור, וחשוב לשים לב לכך, אך הוא רוצה להמשיך את עצמו עד אלינו כך שנוכל לדבר איתו ולפנות אליו. לכן ה' מצווה אותנו לברך, כי הוא מאוד רוצה שנשים לב מצד אחד לפער העצום שקיים בינינו, ומצד שני דווקא מתוך כך להמשיך את עצמו עד אלינו ממש.
שבת שלום !
בית המדרש 'עוד יוסף חי'