בחג הסוכות אוספים את היבול של השנה החולפת, ומתפללים על הגשם ועל היבול של השנה הבאה. איזה יבול היית רוצה שיהיה לך השנה?
על זאת ועוד במאמר שלפנינו.
חג הסוכות נקרא בתורה 'חג האסיף', כי בו אוספים את היבול של כל השנה. השמחה וההודאה לה' על היבול של השנה החולפת, מעוררים אותנו להתפלל בחג הסוכות (ב'הושענות' ובכלל) על הגשם ועל היבול והברכה של השנה הבאה, וכמו שאומרים חכמינו "ובחג נידונים על המים".
יבול גשמי ויבול רוחני
כשם שחג סוכות הוא שמחה והודיה על היבול של השנה שעברה ותפילה על היבול של השנה הבאה, כך זה גם ביחס ליבול הרוחני. ביום כיפור ה' סולח לנו על הדברים הלא טובים שעשינו, והסליחה של ה' מאפשרת לנו לשמוח בלב שלם במצוות שעשינו בשנה שעברה. כל עוד ה' לא סלח לנו, קשה לנו לשמוח על המצוות שעשינו, כי אנחנו יודעים שעשינו גם דברים לא טובים. אבל לאחר יום כיפור אין כבר שום דבר שמפריע לנו לשמוח 'שמחה בטהרתה', ולשמוח במצוות של השנה החולפת.
ככל שהשמחה על המצוות שעשינו השנה גדולה יותר, כך יש פוטנציאל שירד יותר 'גשם', ויצמיח יותר מעשים טובים בשנה הבאה, והפירות יהיו טובים יותר ומתוקים יותר, כלומר במצוות שאנו עושים יתגלו הטעמים וסודות התורה הגנוזים בהן. כך כתוב על האר"י שסודות התורה התגלו לו בזכות השמחה שהוא שמח במצוות.
ולקחתם לכם ביום הראשון
לאחר שהתורה גומרת לתאר את כל החגים בפרשת אמור, היא מסכמת אותם ואומרת "אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קודש". אבל אף על פי שהתורה כבר תיארה את כל החגים, כולל חג סוכות, וסיכמה אותם, היא חוזרת לתאר את חג סוכות בנפרד – "אך בחמישה עשר יום לחודש השביעי באספכם את תבואת הארץ, תחוגו את חג ה' שבעת ימים".
כלומר חג סוכות הוא ה"מאסף לכל המחנות", הוא אוסף את כל החגים של השנה החולפת, ובכך הוא מתחיל את החגים השנה החדשה. השמחה על החגים של השנה שעברה היא ה'יום הראשון', היא תחילת השמחה של השנה החדשה – "ולקחתם לכם ביום הראשון… ושמחתם לפני ה' אלוקיכם".
אני והו הושיעה נא
אם כן, השמחה בחג סוכות על המצוות שעשינו בשנה שעברה, מתחילה כבר לגלות את סודות התורה של השנה הבאה, שזה רוח הקודש שמתגלה בשמחת בית השואבה. השמחה שלנו בה' ובמצוותיו, מגלה את הנוכחות של ה' בתוכנו ואת השמחה של ה' בנו. "אשרי עין ראתה שמחת בית השואבה, עם שואבת רוח הקודש רוח נדיבה".
סודות התורה מגלים לנו כמה ה' רוצה את המצוות שלנו ושמח בהן, ונוכח בכל פרט ופרט של המצוות בדקות ובדקי דקות. ככל שאנחנו יותר שמחים במצוות, כך יש יותר רוח הקודש, כלומר יותר מתגלה לנו כמה ה' נוכח במצוות שאנחנו עושים ושמח בהן.
אם כן, השמחה שלנו במצוות של השנה שעברה, מעוררת רוח הקודש ממרום, שגורמת לנו לקיים מצוות בחיות בשנה הבאה. כך אנחנו אומרים בהושענות "אני והו הושיעה נא". הישועה מגיעה מהשמחה שלנו ושל ה' גם יחד, כביכול. השמחה של ה' בנו מעוררת את השמחה שלנו בה', והשמחה שלנו בה' מעוררת את השמחה של ה' בנו, והשמחה המשותפת הזו מצמיחה את הישועה שאליה אנחנו מתפללים. היא העננים שיורידו גשם, שיצמיח בעזרת ה' יבול מבורך ומתוק בשנה שאנו עומדים בפתחה.
חג שמח!
בית 'עוד יוסף חי'
