🕯️🕯️ מסע האור – נר שני.
לעתים אנו רואים אנשים טובים, עובדי ה', אכפתיים, חבר'ה שלוקחים את החיים ברצינות ואנו מסתכלים עליהם ומקנאים, יש לנו כאב בטן. גם אנחנו רוצים להשקיע בעבודת ה', אבל זה מרגיש רחוק מאוד.. מה עושים?
האמת שחשוב להכיר היא, שנקודת פתיחה יש לכולנו. יש בתוכינו נקודה עצמית, מעין מצית נסתרת שברגע אחד מסוגלת לבעור ולהדליק אותנו.
מהי אותה נקודה?
כמו יהודים טובים, נענה בשאלה – ה' לא צריך שנדליק לו אור, נכון? אז למה צריך להדליק את מנורת המקדש? התשובה של חז"ל היא כזו: "עדות היא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל". המנורה היא סמל לכך שאורו מאיר בתוכנו.
מכוח השכינה הזו נמשכת הרוחניות והקדושה בעם ישראל. כל הטוב שבנו נמשך ונובע משם, זו השראה כללית שלאורה אנו צועדים.
אור נרות המנורה לא נועד להאיר החוצה. אור המנורה הוא האור הנעלם שלנו, עצם הנשמה. הרובד הפנימי ביותר אותו לא חווים בדרך כלל.
בנפש הוא מכונה 'על מודע'. במונחי הקבלה זוהי ספירת ה'כתר'. כמו כתר המונח על ראשנו אך איננו רואים אותו, כך עצם הנשמה לא נתפס בשכלנו או מורגש בליבנו בבירור.
אם כן, מה הקשר שלנו אליו?
עצם הנשמה לא מאיר אמנם בצורה ישירה, אך הוא נקודת הפתיחה וההשראה שלנו בכל מה שאנו עושים. יש לנו כוחות עוצמתיים בפנים, העבודה שלנו היא להכיר בהם, כך נוכל לשאוב מהם אור וחיות לכל חלקי הנפש.
💡 אז בפעם הבאה שנחפש להדליק את הנשמה, נזכור שהיא כבר דולקת, והמאמצים יופנו להתחבר אליה.
