אני אומר לו לעשות משהו והוא בתגובה – 'לא רוצה!'…
האינסטינקט הוא להידרך, להיכנס לעימות ולנצח בו, כי ילד עושה מה שההורים אומרים.
אבל ברגע הבא, נזכר בפעם הראשונה שהוא אמר בקול תינוקי את המשפט הזה..
אנחנו נוטים להתעצבן לא עושים את מה שאמרנו להם,
אבל בפעם הראשונה, בגיל שנתיים, כשהוא אמר 'לא רוצה', דווקא נהנינו, זה היה ממש חמוד!
יש איזו הנאה 'הורית' מלראות בפעם הראשונה את הילד מפתח עצמאות. וכן, בפעם הראשונה היא מופנית כלפינו, ההורים. כשהילד אומר 'לא', אפשר להתרווח אחורה בסיפוק, הצלחנו ללדת ולגדל אישיות עצמאית…
(ומכאן טיפ – בכל פעם שהילד אומר 'לא', תשמחו קודם שהוא יצור עצמאי, לא שכפול שלכם, ואחרי זה תמשיכו לחנך…).
ה' משתוקק ומתאוה לשכון בינינו, כי רק לנו, הנבראים התחתונים, יש את העצמאות הזו. העולמות העליונים עובדים על אוטומט, עושים מה שה' אומר. אבל לנו יש אישיות עצמאית.
את העצמאות הזו ה' ברא, ודוקא בה הוא בוחר.
כי רק כשיש לנו דעה משלנו, הבחירה בו היא בחירה אמיתית.
עמידה עצמאית ובחירה־שאינה־מובנת־מאליה, הן מרכיבים הכרחיים בכל מערכת יחסים.
זה נכון בזוגיות, נכון להורים-ילדים, רבי וחסידים וכו'.
ה' משתוקק לגור בעולם הזה, כי רק הוא מתנהג כמוהו –
מרגיש עצמאי וחופשי, לא זקוק לכלום, וחושב שהוא עשה את עצמו…
וככל שאני יותר למטה, כך גדלה ההשתוקקות של ה' להופיע בתוכי.