למי אין חולשה למתוק?
ובתור בן לאמא תימניה – בצק מתוק זה השילוב המנצח (ואמא שלי היקרה, שנמצאת כאן, יודעת את זה טוב מאוד…).
כשקצת קשה, משעמם או מאתגר – יש שוקולד או עוגיה בתיק או בארון.
והאמת שבדור שלנו, זה נכון באותה מידה ואף יותר – למסך של הטלפון או המחשב.
גם לה' יש חולשה:
"נתאוה הקדוש ברוך הוא להיות לו דירה בתחתונים".
מדוע ה' ברא את העולם?
במשפט אחד – לה' יש חולשה אלינו, ולעולם לא נבין אותה לגמרי…
אז חולשות זה טוב או לא?!
נעשה רגע סדר:
לכל אחד ואחת יש מעלות וחסרונות, אבל אלו לא העיקר.
רוב האישיות היא סתם אנחנו, לא משהו שאנחנו מצטיינים בו, אבל גם לא דברים שליליים.
ה'סתם' הזה, אלו החולשות שלנו. אם נודה על האמת, אנחנו חלשים וזקוקים. זקוקים להכרה, לתשומת לב, לחום, לאהבה, לאוכל ושינה והגנה ומשמעות וסיפוק ומימוש ומה לא?!
כשהחולשה מביאה לחסרון היא כבר הופכת לשלילית. למשל, כשהחולשה למתוק מביאה אותנו לרופא שיניים. או כשהחולשה לתשומת לב מביאה אותנו לשוטט בפייסבוק בלי שליטה עצמית.
אבל עצם החולשה אינה דבר רע.
אנחנו מתחתנים ואוהבים ומקימים עסקים ולומדים ומלמדים, הרבה בזכות אותן חולשות.
החולשה והתאוה בעצם מולידות דחף בנפש.
אצל ה', ה'חולשה' הביאה לברוא את העולם ואותנו ולרצות לקיים איתנו קשר.
צדיקים גם הם יודעים להפוך את החולשה שלהם לדחף טוב וכך לתקן את העולם, וכמו שכתוב "תאות צדיקים אך טוב".
"ועמך כולם צדיקים" –
נפסיק להילחץ מהחולשות שלנו,
נזהה אותן כאתגר והשליחות שלנו בעולם,
ונרתום אותן לשינויים חיוביים, קטנים וגדולים.