ליד חלון הראוה של חנות כלי כסף עומד גנב, שמנצל את הקור והחושך ומנסה לשבור את הזכוכית. לפתע, הוא רואה אור כחול מהבהב מקצה הרחוב. בלי לחשוב פעמיים, תופס הגנב את רגליו ובורח כל עוד רוחו בו.
לאחר כמה דקות של ריצה, הוא עוצר להסדיר את נשימתו, ואומר לעצמו – 'איזה יהודי טוב אני, התגברתי על נסיון גניבה!'…
דיברנו על אמונה בחידוש העולם. ממד עמוק שלה היא האמונה בהשגחה פרטית.
לחלקכם זה אולי ישמע מוזר, אבל לפני הופעת החסידות לא האמינו בהשגחה פרטית על כל דבר. בא הבעש"ט וחידש – לא רק שה' בורא את העולם כל רגע, הוא גם דואג באהבה ובחמלה אין קץ לכל נברא.
'כל קש', אומר הבעש"ט, 'מונח על הארץ בצורה בה ה' החליט שיהיה מונח'.
מה זה עושה לנו?!
קודם כל, זה מקרב את ה' אלינו.
כי כל מה שקורה איתי זה החלטה של ה', מתוך דאגה לטובתי.
לא רק שה' בורא את העולם עכשיו, הוא גם מדבר איתי דרכו.
אם אמרנו שהאמונה בחידוש העולם עוזרת לקום מהנפילה, באה האמונה בהשגחה פרטית ומלמדת – גם הנפילה עצמה מכוונת מאת ה', היא דבר ה' אלי כדי ללמד אותי משהו.
את משל הגנב היה מספר ר' אשר פריינד זצ"ל, כדי ללמד על האמונה בהשגחה פרטית.
הוא היה מכנה את זה בשם 'סיבות'.
כל דבר שקורה לך הוא סיבה מאת ה'.
המשטרה שהופיעה היתה סיבה מאת ה' להציל את הגנב מהגניבה.
אבל הוא בחר להתעלם מהסיבה ולטפוח לעצמו על השכם.
האמונה בהשגחה פרטית עוזרת לזהות את הסיבות –
את אלו שנשלחו מאת ה' למנוע מאיתנו לחטוא, ואת אלו שהוא שלח כדי לעזור לנו להצליח.
כך, 'חיים עם ה" בכל רגע בחיים.
"ואני, קרבת א-להים לי טוב".
ואתם, מה זה עושה לכם?