מתי בפעם האחרונה
קולות פנימיים אותתו לכם
שאתם לא בכיוון הנכון?!
ומה היתה התגובה שלכם לכך?
לא אחת קורה,
שאנו עושים משהו מסויים,
אך מרגישים שזה לא בדיוק הדבר
או הצורה הנכונים לעשות זאת.
למשל,
המון פעמים אנו חושבים שנהיה שמחים
רק אם נשיג משהו מסוים.
אנו לא שמחים בחלקנו,
ולהוטים להשיג כל מיני דברים –
כסף, רכב, אוכל טוב, מעמד ועוד ועוד.
כשפועלים לפי דחפים כאלו,
מנסים למשל להשקיע עוד ועוד בעבודה,
על מנת להשיג כמה שיותר כסף.
ואז,
הלא-מודע בתוכנו, שרואה ומבין
מה באמת יהיה לנו טוב,
מנסה לשלוח לנו איתותים.
משהו בעסק לא כל כך הולך.
אם הבנו את הרמז – נחשב מסלול מחדש,
אבל אם לא – הלא-מודע ישלח רמז נוסף.
כך, ככל שנאטום את אוזננו משמיעת הקולות,
הם רק יגברו וילכו,
עד שבסוף נתפוס שאנו לא בכיוון.
בלעם יוצא לקלל את עם ישראל,
אבל האתון מאותת לו שהוא לא בכיוון.
בכל פעם שהיא רומזת לו משהו,
הוא רק מתעצבן עליה ומנסה להמשיך,
הוא חושב שהיא הבעיה ולא מבין שהפוך.
כשלא הולך כמו שציפינו
ואנו מתעצבנים על עצמנו
אנו בעצם מרביצים לאתון.
אבל זו לא היא,
אלא ההרגשה הפנימית שמשהו לא בכיוון.
אולי במקום להיות שמחים בחלקנו הלכנו
לחפש את האושר והשמחה במקומות אחרים?
בכל פעם שזה קורה,
נעצור וננסה להבין מדוע זה קורה.
הנקודה הבאה תעזור –
נזכור שה' 'שמח בחלקו', כלומר שמח בנו,
וברגע שנפנים זאת, נפסיק להרביץ לאתון
אלא נשמח גם אנו בחלקנו.
הדברים נגעו בכם? קיבלתם מענה?
יש לכם מה להאיר ולהעיר?
ספרו לנו!
בהצלחה!
