משפט מעניין מספר התניא אומר:
"לית מחשבה תפיסא ביה כלל כי אם
כאשר תפיסא ומתלבשת בתורה ומצותיה"
כלומר,
אי אפשר לתפוס את ה' בכלל,
הצורה היחידה היא לתפוס אותו
דרך התורה והמצוות שנתן לנו.
אז אפשר לתפוס את ה' או לא?
בואו נלך לעוד מאמר זוהר מעניין.
לפני הקידוש בליל שבת
אנו אומרים ושרים את 'אשת חיל',
שהוא לכבוד האמהות והרעיות היקרות,
אך גם מהוה משל לקשר שלנו עם ה',
בו עם ישראל הוא ה'אשת חיל'.
את הפסוק "נודע בשערים בעלה"
מסביר הזהר כך:
"נוֹדָע בַּשְּׁעָרִים בַּעְלָהּ"
דָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא
דְּאִיהוּ אִתְיְדַע וְאִתְדָּבַּק לְפוּם מַה דִּמְשַׁעֵר בְּלִבֵּיהּ"
הבעל שלנו הוא ה',
אותו אפשר לדעת לפי השערת הלב.
אגב, מה פירוש המשך הפסוק –
"בשבתו עם זקני ארץ"?
האזינו להקלטה..)
מה הכוונה?
אמנם בשכלנו איננו יכולים לתפוס את ה',
אבל הלב שלנו כן!
יותר נכון, זוהי 'השערת הלב',
בשפת החסידות המקום הזה מכונה
'פנימיות הלב'.
במקומות אחרים בחסידות זה מכונה
"רעותא דליבא תפיסא ביה"
בפנימיות לבבנו ה' עצמו נוכח.
את המדרגה הזו קיבלנו במתן תורה,
שם זכינו ל'שער החמישים',
איננו יודעים את ה' בידיעה שכלית,
אבל כל אחד מאיתנו תופס אותו בעומק הלב.
רבי נחמן אומר על כך שלכן אי אפשר לספר
לחבר, או אפילו לעצמנו, את הדבר הזה.
זה אישי,
כל אחד לפי השערת ליבו.
העבודה שלנו עכשיו, אחרי מתן תורה,
היא לנסות למשש את המקום הזה,
לפתח, להפנים אותו ולהצביע לכיוונו.
באמצעות מאמץ שכלי של לימוד והעמקה,
ועבודת הלב בהשתפכות הנפש בתפילה,
נוכל לגלות בעומק ליבנו את ה'.
קדימה לעבודה…
הלגימה מוקדשת לעילוי נשמת חמי
איל-חיים בן יצחק אליעזר נוקד ע"ה
