💦 כמה אפשר לא לדעת? – סיון תשפ"ב

אחד הדברים המעניינים בחסידות
הוא הניסיון לתפוס דברים
שלא ניתנים לתפיסה…
החסידות מסבירה שליהודים יש גֵּנִים מיוחדים
של יכולת לגשר על פערים ועל הפכים גמורים,
שמחה ובכיה, ריאליות וחלומות גדולים,
וגם ידיעה ואי-ידיעה.
אז איך באמת ממששים דבר שלא ניתן למישוש?

חמישים ימי ספירת העומר
מקבילים למה שמכונה בקבלה –
'חמישים שערי בינה'.
אלו בעצם 'ערוצי השגה' דרכם
אנו יכולים לדעת ולתפוס את ה'.
ליתר דיוק – 49 שערים הם הידיעה שלנו,
אבל 'שער החמישים' הוא כבר אי-הידיעה.
בספירת העומר אנו עובדים ומתאמצים,
וברמה העיונית-לימודית – יודעים כמה שיותר,
אבל ביום החמישים – חג השבועות,
אנו כבר לא-יודעים.
את שער החמישים איננו יכולים לתפוס,
אנו מקבלים אותו במתנה מה',
כי שכל מוגבל אינו יכול באמת לתפוס את ה'.

אבל שער החמישים הוא לא רק יום אחד,
ההשפעה שלו היא על כל השנה,
בה צריך לעבד את חווית אי-הידיעה
ולהכניס אותה לתוך חיינו.

במשל ידוע מספר הבעש"ט
על "שנים שרוצים לידע את המלך,
ואחד נכנס בכל חדרי המלך
ונהנה מאוצרי והיכלי המלך"
בסופו של דבר, הוא לא הצליח להיכנס למלך.
"והשני אמר מאחר שאי אפשר לידע המלך
לא נכנס כלל לחדרי המלך ולא נדע מיד".

אולי מכיון שאין אפשרות באמת להשיג את ה',
עלינו לא להתחיל בכלל לחפש אותו?
על השאלה הזו עונה הבעש"ט
שמי ש'נכנס בכל חדרי המלך'
מרוויח הרבה יותר –
גם ברור לו יותר כמה הוא לא יודע,
הוא לפחות מבין את מה אי אפשר לתפוס,
וגם 'נהנה מאוצרי המלך'.
כמו במשפט המפורסם –
"תכלית הידיעה – שנדע שלא נדע",
יש לנו המון מה לדעת כמה אנו לא יודעים.

שלשום קיבלנו תורה,
השאלה הגדולה היא מה נעשה איתה.
בואו ניכנס לחדרי המלך, נהנה מהאוצרות,
ונדע באמת כמה אנו לא יודעים!