"תמחה את זכר עמלק מתחת השמים,
לא תשכח!"
אנחנו צריכים לזכור את מה שעשה עמלק
וגם לבער אותו כליל מהעולם.
זו לא מלחמה רק שלנו, ה' בעצמו נלחם בעמלק –
"מלחמה לה' בעמלק מדֹר דֹר"
ואנחנו רק מצטרפים אליו.
מה פשר מלחמת החורמה הזו?!
עמלק הוא לא רק אויב ששונא אותנו,
אלא תמצית הרוע שיש בעולם.
הרוע הזה נלחם בעם ישראל,
כי הם מייצגים את ההיפך ממנו –
אופטימיות, תקוה ואמונה בטוב.
המלחמה בינינו לבין עמלק
היא מלחמה בין החיים לבין המוות.
עמלק לועג, הוא טוען שהכל סתם.
בציניות הוא הורס כל תקוה טובה,
מבחינתו הכל הולך ונגמר, כולם מתים מתישהו,
אין מה להאמין בטוב ובתכלית אמיתית.
בחסידות מוסבר שאולי עמלק נעלם מהאנושות,
אבל הוא השאיר לכל אחד מאיתנו
מזכרת בתוך הלב – "זכר עמלק".
כולנו מכירים בצורה כזו או אחרת
את היאוש, הספקנות, ההתמכרות לשטויות.
כל זה נובע מדבר אחד:
תרבות ה'סתם' העמלקית.
היא חדרה עמוק לתוך ליבנו
ומנהלת משם מלחמה כנגדנו.
איך נזהה את העמלק שבתוכנו?
"ואתה עיף ויגע ולא ירא אלקים",
אם אנחנו עייפים ומותשים,
כנראה שאנחנו לא יראי אלקים.
עבודת ה' מביאה שמחה וסיפוק
כניעה לעמלק מביאה איתה עייפות ויאוש.
כל התאוות והשטויות שאנו נופלים אליהן,
מגיעות מאותו שרש עמלקי בתוכנו,
שמביא אותנו לאיבוד עצמי והתמכרות שלילית.
ה' מצווה אותנו – "לא תשכח!"
אם לא נשכח שעמלק קיים בתוכנו,
נזכור תמיד שיש בתוכנו מי שאורב לנו,
ומנסה להרוס אותנו מבפנים,
וכך נדע להיזהר ממנו
וגם – להילחם נגדו, ובסופו של דבר – לנצח.
מה אתם אומרים?
בהצלחה!
