כשיבוא המשיח לא יהיו עניים,
מה נעשה אז עם מתנות לאביונים?
בדיחה חסידית אומרת ש'מתנגד' טוב
דואג 'לשמור' על יהודי אחד שישאר אביון,
כדי לקיים את מצוות מתנות לאביונים…
באותו כיוון נשאל –
מה נעשה כשלא יהיה עמלק?
לאחר שמחינו את כל העמלקים מהעולם,
האם תתבטל מצוות 'מחיית עמלק'?
נתעמק רגע במצוות זכירת עמלק:
עמלק גורם לנו לשכוח את ה',
אבל גם את זה הוא רוצה שנשכח!
הוא רוצה שלא נהיה מודעים לכך
שהוא התמקם בתוכנו ומשפיע עלינו רע.
איך נלחמים בשכחה של עמלק?
מקיימים את 'זכירת עמלק'!
כלומר,
הוא רוצה שנשכח מקיומו,
ואנחנו כל הזמן זוכרים שהוא קיים
וכך יכולים גם למחות אותו.
בעומק –
במובן מסויים שכחה היא מוות,
ואילו זכרון הוא חיים.
גם אחרי שהרגנו את עמלק,
כשאנחנו זוכרים אותו אנחנו מחיים אותו בתוכנו.
מדוע?
כאן אנו חוזרים לשאלה בה פתחנו –
גם לאחר שהרגנו את עמלק,
הזכרון שלו מחיה אותו בתוכנו,
אנחנו מוחים אותו מליבנו,
ושוב זוכרים אותו, וחוזר חלילה…
כך לא מתבטלת מחיית עמלק לעולם.
אבל רגע, מה הקטע?
למה להחיות את עמלק כל הזמן?
אהבה ושנאה הן שתי מידות משלימות.
מי שאוהב את ה',
לא יכול לסבול משהו שגורם לו להתרחק ממנו,
הוא פשוט שונא אותו…
כשאנחנו שונאים את עמלק
אנחנו מתעוררים באהבת ה' גדולה יותר.
עכשיו, אחרי פורים,
אחרי שהרגנו את עמלק כמו שצריך,
האהבה שלנו לה' צריכה להתגבר
ולהתממש בחיי היום-יום שלנו.
זכרו את מה שמפריד ביניכם לבין ה',
'תהרגו' אותו מתוככם ותדבקו בה',
מחר, עשו שוב את אותו תהליך…
בהצלחה!
