למה אנחנו מתביישים באיברים הצנועים שלנו? – אדר א' תשפ"ב*
חברים, כמו שאמרנו, הלגימות הקרובות
יהיו בנושא קדושת הברית.
ההתמודדות הזו משותפת לגברים ונשים כאחד,
אבל בחלק מהלגימות הדברים יוצגו
בעיקר מהזוית הגברית.
בכל אופן, גם בלגימות אלו, בין השורות
יהיו דברים מעניינים שגם נשים תרווחנה מהם.
*
אז בהמשך ללגימה הקודמת,
בה דיברנו על המתח בין היצר לבין הקשר,
בין האינטסרנטיות והדחפים
לבין התמסרות מעניקה ואוהבת,
כעת נשאל את השאלה –
איך כדאי להתייחס ליצר הקיים בנו?
קודם כל נחדד –
ההתנהלות הנכונה והטובה היא למקם את היצר
כמִשְנִי בחשיבותו וכטפל ואמצעי לעיקר –
הקשר עצמו.
כל השאלה היא – איך מגיעים לזה?
אז דבר ראשון, חשוב לדעת שאנחנו כבר שם.
איך אני יודע?
הצורך הבסיסי והטבעי להתנהג בצניעות,
לכסות את האברים הצנועים שלנו,
נובע מרצון 'לכסות' את היצר.
אברינו הצנועים מבטאים את החלק היצרי שלנו,
וכשאנו מכסים אותם אנו בעצם אומרים –
כל השימוש באברים האלו,
נועד ליצור קשר עם הזולת,
ולא חלילה לספק את האינטרסים שלנו.
זו נקודה ראשונה וחשובה שכדאי להבין.
כיסוי האברים הצנועים הוא הבושה הטבעית שלנו
בדחפים וביצרים האינטרסנטיים שקיימים בתוכנו.
(וזה כבר חידוש חשוב,
ישנן גישות המזלזלות בצניעות בטענה
שזה מסתיר את ה'אני' וחונק אותו.
נכון לגמרי,
זה מסתיר את ה'אני' הלא-מתוקן שלנו,
ומגלה את ה'אני' האמיתי –
זה שיודע שהכי טוב לו להיות בקשר אמיתי,
לתת ולהעניק ללא תמורה).
אחרי שהבנו את זה, נחזור רגע להתחלה.
זוכרים איך התחיל הכל? נכון, אדם וחוה, גן עדן!
"ויהיו שניהם ערומים, אדם ואשתו, ולא יתבוששו"
זה ממש מוזר,
כולנו מתביישים ומצניעים את האיברים הצנועים,
למה אדם וחוה לא?!…
מוכנים לאתגר?
קראו את תשובתו של ה'ספורנו', מחשובי מפרשי התורה,
וחשבו על הדברים:
"כי אז היו כל פעולותיהם וכל איבריהם
לעשות רצון קונם בלבד,
לא להשיג תענוגות נפסדות כלל
באופן שהיתה פעולת הזיווג
כפעולת האכילה והשתיה המספקת
ובכן היה ענין איברים ההם אצלם
כמו ענין הפה והפנים והידים אצלנו".
אז מה אתם אומרים?
ניפגש בלגימה הבאה!