יצא לי להתוועד עם כל מיני אנשים,
ולספר להם על ההבנה המופלאה הזו,
ועל איך שהיא שינתה לי את היחס להורים.
כמה מהם הגיבו אותו דבר:
"החיים שלך סוכר, לעולם לא תבין מה עבר עלי,
כילד להורים לא פשוטים בכלל,
אני חייב להתנתק מהם כדי להצליח, אולי,
לבנות את החיים שלי מחדש, איתם זה פשוט לא ילך…"
מה אתם אומרים? מסכימים?!
בואו נדבר על זה..
התחושה הזו לגמרי מובנת.
קורה לא אחת,
שדפוסי התנהגות שליליים שלנו, לפחות חלקם,
הגיעו מהצורה בה גידלו אותנו ההורים.
אז אנחנו קצת מאשימים אותם בזה,
והרבה מנסים להתנתק מהם ולבנות משהו חדש, נקי,
כדי להצליח להיות הורים טובים יותר לילדים שלנו.
האמת שזה נושא טעון ביחסי הורים-ילדים.
אבל אנחנו רוצים להסתכל על זה קצת מחדש,
מוכנים?
אמרנו שלכבד את ההורים זה לכבד את הרצון שלהם.
עכשיו,
קחו כל סיטואציה כזו ונסו לחשוב:
'מה ההורים שלי רצו כשהם התנהגו אלי כך?'
אם נודה על האמת, 99% מהתשובות יהיו זהות:
'כן! הם רצו לעשות לי טוב…'.
כל הורה רוצה שלילד שלו יהיה טוב,
זה הבסיס, משם מתחיל הכל.
כל מה שיצא בסוף כלפי הילד, גם אם אלו היו
כעסים, זלזול, דחיה, אפילו מכות,
היה רק חוסר הצלחה לבטא את האהבה לילד.
כלומר, כיבוד ההורים במקרה הזה הוא:
לשים לב מה היה הרצון האמיתי שלהם,
ולהעצים אותו, ולא את מה שיצא כלַפָי, הילד שלהם.
ההסתכלות הזו עושה לנו סוויץ' רציני בראש,
היא מגלה לנו שבכל הפעמים שחווינו יחס לא טוב מההורים,
הם בעצם רצו בעומק נפשם לעשות לנו טוב,
ורק לא הצליחו.
ואתם יודעים מה?
אם נעצים את הרצון הטוב של ההורים,
ונקטין את החלק החיצוני, הרע,
החוויות שלנו מההורים יהיו יותר ויותר חיוביות,
וכך נצליח גם אנחנו להיות הורים טובים יותר,
לא באמצעות ניתוק מההורים שלנו,
אלא באמצעות חיבור עמוק יותר אליהם.
האמת שהארכנו מספיק,
יש כאן הרבה מה לחשוב, שבו על זה.
ועכשיו לפרסומות:
כל הסדרה הזו מעובדת מתוך החוברת החדשה
"מצוות כיבוד הורים"
מאת הרב יצחק שפירא, ראש ישיבת 'עוד יוסף חי'.
ממש בימים אלו היא נמכרת במחיר השקה,
אז רוצו לקנות, זה אפשרי בקישור הזה –
https://bit.ly/3pMslNt
תקנו כמה, שתוכלו לתת גם לאחים או להורים.
ניפגש בלגימות הבאות בע"ה.
