דיברנו על המתח הגדול אצל כל הורה
בין הרצוי לבין המצוי.
בדרך כלל במתח הזה נולדות
כל הבעיות בקשר בין הורים לילדים,
התחושות אותן אנו סוחבים על הגב,
נובעות מהמצוי, ממה שבפועל קרה בבית.
התרופה לתחושות אלו, כך אמרנו,
נמצאת במיקוד שלנו ברצוי, מה שההורים רצו,
ולא במצוי.
כדי להבין את זה טוב יותר,
נעצור רגע לתרגיל קטן, מוכנים?
חשבו על אדם שחווה קשיים משמעותיים
מצד ההורים שלו.
כעת תנו לו שני דפים ובקשו ממנו לכתוב:
בראשון – את את מה שהיה בבית הוריו,
ובשני – את איך שהוא רוצה לגדל את ילדיו.
לקחתם ממנו את הדפים? מעולה,
נכון בדפים מתוארים שני מצבים הפוכים?!
ועכשיו,
קחו את הדפים ותראו אותם להורים שלו,
בקשו מהם לבחור איך הם רוצים לגדל את ילדיהם.
לרוב, ההורים יבחרו בדף השני,
בו מתאר הילד איך הוא היה רוצה לגדל את ילדיו.
אני מקווה שהבנתם את הנקודה…
כעת נתקדם לשאלה הבאה –
את מה בעיקר אנחנו מקבלים מההורים,
את הרצוי או את המצוי?
הרי מה שיצא בפועל הוא המצוי, השלילי!
זה ממש פשוט,
יותר ממה שקיבלנו מההורים את המצוי,
אנו מקבלים מהם את הרצוי.
זה מה שגרם לאותו אדם בתרגיל שלנו,
לכתוב את הדף השני, את הציור היפה יותר,
כי למרות כל מה שחווה,
הרצון של ההורים להיות הורים טובים עבורו,
חלחל אל תוך נפשו ונתן גם לו רצונות טובים.
זו מצוות כיבוד הורים,
כל הורה רוצה שיהיה טוב לילד,
ולכל הורה לא הכל תמיד מצליח,
תפקידנו כילדים הוא לשים לב לכך,
ולהבין שהרצונות הטובים של ההורים
הם אלו שמבססים לנו את האישיות ואת הנפש,
ובזכותם אנו יכולים להיות הורים טובים.
