יג מידות הרחמים תופסות מקום מרכזי בתפילת יום כיפור. בכל תפילה אנחנו אומרים אותן כמה פעמים, ומזכירים את המעמד שבו ה' גילה למשה את מידותיו בהר סיני, לפני שנתן לו את הלוחות השניים, שאותן הוריד משה לארץ ביום כיפור עצמו.
לא רק את מעמד גילוי יג מידות הרחמים אנחנו מזכירים בתפילה, אלא גם את הברית שנכרתה לאמירת יג מידות – "זכור לנו היום ברית שלוש עשרה", וכמו שאומרים חכמינו "ברית כרותה ליג מידות שאינן חוזרות ריקם". על מנת להבין טוב מהי הברית, עלינו לחזור אחורה, ליום שבו ה' גילה את אורחות חסדיו למשה רבינו.
נגד כל עמך אעשה נפלאות
לאחר שה' גילה את שלוש עשרה מידות הרחמים למשה רבינו הוא הוסיף ואמר לו: "הנה אנוכי כורת ברית, נגד כל עמך אעשה נפלאות אשר לא נבראו בכל הארץ ובכל בגויים, וידע כל העם אשר אתה בקרבו את מעשה ה'". המפרשים מתקשים (ראה רמב"ן): הרי הניסים הגדולים שביציאת מצרים לא חזרו שנית, ואיך אפשר לומר שכוונת הפסוק היא שלאחר מתן לוחות שניים ה' יעשה עמנו ניסים שלא נבראו מעולם?
ניתן לומר שהנס הכי גדול והברית הכי גדולה הם שלוש עשרה מידות בעצמם. ה' כרת איתנו ברית שלעולם, בכל המצבים, תמיד נרגיש את החסד ואת הרחמים הגדולים שלו עלינו.
בכל שנות הגלות הארוכות, גם כאשר עברו על עם ישראל צרות רבות ורעות וייסורים אכזריים, תמיד עם ישראל החזיק בקשר עם ה', והרגיש שה' הוא טוב ורחמן. תמיד עם ישראל הרגיש שהוא רוצה להיות בצד של ה', ולא בצד האכזרי והרע.
זוהי הברית של יג מידות, שאינן חוזרות ריקם. מיד כאשר אנחנו אומרים את יג מידות הרחמים אנחנו חשים ומאמינים שה' הוא א-ל רחום וחנון, ארך אפים ורב חסד. הנס הזה, שעם ישראל תמיד מרגיש שה' רחמן, זה נס שהוא מבחינה מסויימת גדול יותר מאשר הניסים שהתרחשו בזמן יציאת מצרים. שכן בזמן יציאת מצרים ה' גילה את עצמו באותות ומופתים, וממילא היה קל לעם ישראל להאמין בה' שגואל ומושיע אותם. אבל האמונה של עם ישראל בה' וברחמנותו בכל משך זמן הגלות המרה, כאשר ה' "הסתר הסתיר פניו ביום ההוא" – היא באמת נס גדול, ומופת גדול לנוכחות ה' בעולם.
לתפוס גם את החרטה וגם את הרחמנות של ה'
התחושה שלפני הכל ואחרי הכל ה' הוא טוב ורחמן, נכונה לא רק בקשר לצרות שעוברות עלינו, אלא גם בקשר למעשים הלא טובים שלנו. ביום כיפור אנחנו חשים ש"לא יצדק לפניך כל חי" ו"הן בעבדיו לא יאמין ובמלאכיו ישים תהילה", אבל יחד עם זה אנחנו חשים את הרחמנות הגדולה של ה'. אנחנו מרגישים את החטאים שלנו יותר מאשר בכל השנה, ויחד עם זה מרגישים שהרחמנות של ה' גדולה יותר מכל העבירות שלנו.
כשם שהיהודי יכול במשך הגלות להבין שה' מביא עליו את כל הצרות, ויחד עם זה ברור לו שה' הוא רחמן – כך הוא יכול לתפוס שהעבירות שלו הן חמורות מאוד, וה' לא רוצה אותן, ויחד עם זה לתפוס שה' הוא סולח ומוחל.
"ברית כרותה ליג מידות שאינן חוזרות ריקם", אלא פועלות את פעולתן, וגורמות לנו לחוש יחד עם עומק החרטה גם את עומק הרחמנות של ה'.
בברכה שה' ישמע את קול תפילותינו
בית 'עוד יוסף חי'
