'כל נדרי', חמש תפילות, 'ונסלח', סדר העבודה, 'פתח לנו שער', ה' הוא האלקים ותקיעת השופר… נראה שאין יותר גבוה מזה. איך 'נוחתים' ליום רגיל?
זהו סודו של יום 'שם ה" (וביידיש 'גאסט נאמען'), כך מכונה יום זה, י"א תשרי, בו במקום 'המלך הקדוש' אנו חוזרים לשגרה המוכרת ושבים לומר 'הא-ל הקדוש'.
מה מלמד אותנו היום הזה?
לעומת המילה 'המלך' שאינה שם קדוש, 'הא-ל' זהו שמו של ה'. יום 'שם ה" מלמד אותנו שלמרות הטיפוס הגבוה באלול ועשרת ימי תשובה אל קרבת ה', ה' נמצא איתנו בכל מקום בו אנו נמצאים.
נסביר וגם נעמיק את ההסתכלות:
מהיום אנו עוברים לסוג עבודה חדש ושונה – 40 הימים מתחילת אלול ועד יום כיפור הם בסוד 'אני לדודי ודודי לי', ומהיום העבודה היא בסוד הפסוק המקביל – 'אני לדודי ועלי תשוקתו'.
יום כיפור מביא לשיא את עבודת התשובה של חודש אלול, בו 'דודי לי', ה' מגלה לנו שהוא רוצה אותנו לגמרי, באהבה וחיבה. אבל מהיום הקשר איתו משתדרג והוא עובר מתשובה לתשוקה, תשוקת ה' להתחבר אלינו.
העבודה שלנו היא להשתוקק אליו בחזרה. בעשרת ימי תשובה היינו בעולמות עליונים, אבל ה' משתוקק לקשר איתנו במקומנו, בתוך השגרה הרגילה שלנו.
אנו רצים לקנות ארבעת המינים, בונים סוכה ובעצם מתרגשים ומשתוקקים לחיבור הגדול שלנו עם ה'.
ואולי מזה נלמד לכל השנה.
לפעמים נדמה לנו שאנו בקשר עם ה' רק כשאנחנו 'על הגובה' וב'אורות' גדולים. לכן חשוב שנזכור שבכל רגע ורגע בשגרה שלנו ה' משתוקק לקשר איתנו ועלינו רק להרים את העינים ופשוט לתת לו את עצמנו.
שתהיה נחיתה רכה ותשוקה שמחה!
הדברים נגעו בכם? חוללו איזה שינוי? נשמח לשמוע, וניפגש כמובן בלגימה הבאה…
