רבים מאיתנו מתמודדים בצורה כמעט יומיומית עם הדילמה הזו:
מצד אחד אנו מלאים בצרכים וחולשות אנושיות, מהצד השני אנו מלאי רצונות טובים לצאת מעצמנו ולהתמסר למען הזולת.
למעשה, זהו הויכוח התמידי בין הגוף לבין הנשמה והמתח הקיומי של חיינו כיהודים."
הנקודה היא שלעתים רבות המתח הזה הופך לשלילי משום שהוא גורם לנו לחוות את הקשר עם ה' רק כדרישה בלתי פוסקת לטפס אל על, להפוך למלאכים ופשוט להיות מי שאנו לא…
אז איך מתנהלים נכון במרחב הזה?
כאן חגי תשרי באים לעזרתנו, בואו נתבונן יחד במשמעות שלהם ונלמד מהם לבנות לעצמנו מתח בריא וחיובי. ההתבוננות תהיה על פי המודל שמסר לנו מורנו הבעש"ט: הכנעה-הבדלה-המתקה.
ראש השנה – בשלב זה בעיקר היינו בהכנעה מול ה'. אחרי שנה שלמה באנו נכנעים ופשוט ביקשנו לעבוד את ה' ולהמליך אותו עלינו כפי שאנחנו, נבראים אנושיים.
יום כיפור – ביום כיפור הצלחנו להיבדל (לפחות ליממה אחת…) מהצרכים שלנו ופשוט לומר בקול ברור מה אנו רוצים שיהיה, שהקשר עם ה' יזין אותנו ולא שום דבר אחר!
סוכות – לאחר ימי הדין שעברו עלינו, סוכות הוא חג של אהבה והמתקה גמורה, "וימינו תחבקני". החיבוק אוסף גם את הצד האחורי של האדם, הצד של הצרכים הכי בסיסיי, ומכניס אותם אל תוך הקשר.
(אגב, זה גם סוד השמחה הגדולה בחג הסוכות – כאשר אנו מרגישים שגם הצדדים הכי נמוכים באישיות שלנו רצויים ואהובים לפני ה' אנו יכולים לשמוח שמחה שלמה).
מה כל זה אומר לנו?
אנו מורכבים ממעלה ומטה, מגוף ונשמה, ואיננו יכולים להתכחש לכך. כל המוטל עלינו הוא לסדר נכון את חלקי הנפש שלנו.
ההשלמה עם היותנו כאלו קריטית כדי להתחיל. לאחר מכן אנו צריכים לזכור מה אנו באמת רוצים שיוביל אותנו – הצרכים והדחפים או הרצונות הטובים והפנימיים שלנו?
לאחר שסידרנו נכון, אפשר לחיות בהרמוניה פנימית, בה הצרכים אינם מטרה בפני עצמם אלא אמצעים למימוש הפנימיות שלנו.
בהצלחה!
ואם יש לכם שאלות, הערות או הארות – אנחנו תמיד כאן בשבילכם.
חג שמח ומתוק!
