הכניסה לארץ מתחילה בעיר שכם. גם אצל אברהם אבינו – "ויעבור אברם בארץ עד מקום שכם", וגם בפרשה שלנו – "ונתתה את הברכה על גריזים ואת הקללה על הר עיבל". מה מיוחד בעיר שכם?
שכם – הבחירה בין טוב לרע
שכם מסמלת את הבחירה בין טוב לרע. הכניסה לארץ חייבת להתחיל מההבנה שהאדם יכול וצריך להתאמץ לבחור בטוב. היה אפשר לחשוב שכאשר נכנסים לארץ הטוב יהיה ברור, והאדם לא יצטרך לבחור בו, אבל ה' אומר שאין זה כך. הדבר הראשון שעלינו לעשות בכניסה לארץ הוא ללכת לשכם, ולערוך את מעמד הברכה והקללה.
בגן עדן, כל הדברים שהיו בגן עדן היו שם ללא צורך לעבוד בשביל זה, חוץ מהאדם. ה' הניח את האדם בגן עדן "לעבדה ולשומרה", ואמרו חכמינו "לעבדה זו מצוות עשה, ולשמרה זו מצוות לא תעשה". כשם שהאדם נכנס לגן עדן לעבדה ולשומרה, כך עם ישראל נכנס לארץ ישראל על מנת לבחור בין טוב לרע, ולכן עליהם ללכת קודם כל לשכם.
ה' ברא את האדם בצלמו: כשם שה' בוחר בטוב בעצמו, כך האדם יכול לבחור בטוב בעצמו. ה' אוהב את האדם – "חביב אדם שנברא בצלם" – כיוון שהאדם לא חי ממילא כמו בעלי החיים, אלא הוא יכול וצריך לבחור בטוב בעצמו, בדומה לה'.
משכם לירושלים
הבחירה של ה' בירושלים באה בשלושה מימדים, כנגד עולם-שנה-נפש: המקום אשר יבחר ה' זה ירושלים ובית המקדש; הזמן אשר יבחר ה' הוא יום הכיפורים; והאיש אשר יבחר ה' הוא הכהן הגדול שמכפר במעשיו על עם ישראל.
ביום הכיפורים ה' יכול לסלוח לנו בשתי אפשרויות: האפשרות הראשונה היא שה' יסלח לנו כי כך הוא אמר – "כי ביום הזה יכפר עליכם" – עיצומו של יום מכפר. כביכול ה' סולח לנו בלי לבחור בכך מרצון. האפשרות השניה היא שה' יסלח לנו כי הוא רוצה בנו ובוחר בנו, כי אנחנו מוצאים חן בעיניו.
שתי האפשרויות הללו באות לידי ביטוי בהפלת הגורלות ביום כיפור. אם גורל של שם עולה בשמאל, בצד של הר עיבל – זה מראה שה' סולח לנו כי כך הוא אמר, כביכול בעל כרחו. אבל אם גורל של שם עולה בימין, הצד של הבחירה – זה מראה שה' סולח לנו כי הוא בוחר בנו ורוצה בנו. אז מתגלה בית המקדש כ'בית הבחירה', הבית שבו ה' בוחר בנו.
בית הבחירה
בכניסה לארץ אנחנו קודם כל הולכים לשכם, אבל אחר כך עלינו להתקדם משם "אל המקום אשר יבחר ה'" – לירושלים.
ההר שאליו פנו עם ישראל כאשר אמרו "ארור" נמצא בצד שמאל, בצד צפון, וההר שאליו פנו כאשר אמרו את הברכות נמצא בצד ימין, בצד דרום. כאשר האדם הולך לכיוון דרום, ומתעצם עם הבחירה בטוב, הוא מגיע לירושלים, אל "הררי ציון, כי שם ציווה ה' את הברכה".
כאשר האדם בוחר ברע, הוא כאילו אומר שבאמת אין בחירה. הגוף מושך את האדם באופן טבעי למטה, לרע (המילה בארמית 'מלרע' פירושה מלמטה), והאדם נמשך לשם כאילו בעל כרחו. זהו 'כח המשיכה' של הגוף, של החומר. לעומת זאת, כאשר האדם בוחר בטוב, הוא מדגיש את זה שיש שני צדדים, יש רע ויש טוב, והאדם יכול לבחור בטוב. אם כן, ככל שהאדם נוטה לכיוון הטוב מתחזק אצלו כח הבחירה, עד שלבסוף הוא מגיע לעיר הבחירה, לירושלים.
כאשר אנחנו מגיעים לירושלים, אנחנו כבר לא מדגישים שאנחנו יכולים לבחור בטוב, אלא מדגישים את הרצון לעשות את מה שה' בוחר בו, "אל המקום אשר יבחר ה'". ככל שהאדם מתעצם עם הבחירה בטוב, כך הוא מחפש את הבחירה של ה'.
מעמד הבחירה בבית המקדש
על שכם כתוב שיעקב אבינו לקח אותה "מיד האמורי", כלומר מיד עשו (כמו שאומר רש"י שם). השעיר לעזאזל גם הוא מסמל את עשו, כמו שאומר המדרש "ונשא השעיר עליו זה עשו, שנאמר הן עשו אחי איש שעיר". מעמד הברכה והקללה שבשכם מתרחש בכל שנה בצורה עמוקה ביותר ביום הכיפורים בבית המקדש. בתחילה עלינו לבחור בטוב, ובכך לקחת את שכם מיד האמורי ולהוציא אותה מצד שמאל, ומתוך כך עלינו לרצות את מה שה' בוחר, לרצות שה' יבחר בנו, שנזכה לראות כהן גדול בעבודתו וגורל של שם עולה בימין.
שבת שלום!
בית עוד יוסף חי
