חודש אלול הוא זמן של תשובה, אבל ירמיהו הנביא לומד מהפרשה שלנו שאי אפשר לחזור בתשובה…
התגרשנו. איך אפשר לשוב בתשובה?!
בפרשתנו כתוב שאשה שהתגרשה מבעלה, והתחתנה עם מישהו אחר, והתגרשה גם ממנו – אסור לה לשוב להתחתן עם בעלה הראשון. "ויצאה מביתו, והלכה והיתה לאיש אחר… לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה". לפי זה, האם אנחנו יכולים לשוב אל ה' בתשובה?
כך אומר ירמיהו הנביא:
הן ישלח איש את אשתו, והלכה מאתו והיתה לאיש אחר, הישוב אליה עוד? הלוא חנוף תחנף הארץ ההיא! ואת זנית רעים רבים ושוב אלי נאם ה'?!
אם כן, לכאורה לא שייך לשוב בתשובה לאחר שפנינו מעל ה'. גם הסברא אומרת כן: אשה שנשואה לאחד, מתחתנת עם אחר, ושוב חוזרת לראשון, מראה בעצמה שהיא לא כורתת ברית אמיתית עם אף אחד, ואין כאן קשר אמיתי. כך זה גם בקשר עם ה': אם פנינו מעל ה', ו'התחתנו' עם עבודה זרה ועם כל מיני עניינים אחרים, הרצון לשוב אל ה' עלול להיראות כחלק מכך שאנחנו לא יכולים לכרות ברית אמיתית עם אף אחד.
אלא שכמה פסוקים אחר כך אומר ירמיהו הנביא להיפך:
הלוא מעתה קראת לי אבי אלוף נערי אתה, הינטור לעולם, אם ישמר לנצח?! ומפרש רש"י: "הלואי שבת מרעתך וקראת לי אבי, ואם תעשי כך – הינטור לך אדוניך לעולם את אשר חטאת לו, אם ישמור לנצח? לא ישמור".
מיד שנשוב לקרוא לה' אבינו ואלוף נעורינו – ה' יסלח לנו ויקבל אותנו אליו בחזרה. איך מסתדר הפסוק הזה עם הפסוק שמשווה אותנו לגרושה שלא יכולה לחזור?
אפשר להתחתן עם עבודה זרה?
בפרק הקודם בירמיהו, פרק ב, ה' אומר שעם ישראל עשה שני דברים רעים:
כי שתים רעות עשה עמי: אתי עזבו, מקור מים חיים, לחצב להם בארות, בארת נשברים, אשר לא יכלו המים.
מעבר לכך שעם ישראל עזב את ה', שזוהי הרעה הראשונה, הרעה השניה היא שהם הלכו ל"בורות נשברים", כלומר לאלילים שאין בהם חפץ, וכמו שהוא אומר שם "ועמי המיר כבודו בלא יועיל".
אם כן, אף על פי שעם ישראל נראה כגרושה שהתחתנה עם מישהו אחר – באמת אין זה כך, כי העבודה זרה היא לא 'איש' אמיתי, ואי אפשר באמת להתחתן איתה.
אם נראה לנו ש'התחתנו' עם משהו אמיתי – באמת אי אפשר כך לחזור בתשובה. הדרך לחזור בתשובה היא לשים לב שרק עם ה' יש קשר אמיתי, וכל דבר שלא קשור לה', אי אפשר להיות קשור אליו באמת. כאשר אנחנו קוראים לה' "אלוף נעורי אתה", אנחנו לא אומרים שהתחתנו עם מישהו אחר ואנחנו רוצים לחזור אל ה', אלא שמעולם לא התגרשנו ולא התחתנו עם מישהו אחר, וכך גם ה' אומר עלינו "זכרתי לך חסד נעורייך, אהבת כלולותיך".
כדי לחזור בתשובה עלינו לחזור למקום שבו אנחנו מרגישים שקשר הוא קשר נצחי, ששום דבר בעולם לא יכול להפר אותו. קשר עם ה' הוא קשר אמיתי ונצחי, וחלק מהקשר הנצחי עם ה' הוא להבין שלא יכול להיות שום קשר אמיתי עם אף אחד חוץ ממנו.
עדיף להתחתן עם מואבית!
מואב שכרו עלינו את בלעם בן בעור לקלל אותנו. כאשר בלעם מקלל, הוא מחפש למצוא בתוכנו מקום שבאופן מהותי לא קשור לה', ו'להוכיח' לנו ולעצמו ולכל העולם שאי אפשר באמת לעבוד את ה' ולהיות העם שלו. לכן בלעם "שם אל המדבר פניו", כדי להזכיר את חטא העגל, מקור החטאים של ישראל. אלא שה' לא נתן לו לקלל, ובלעם לא מצא בתוכנו מקומות לא טובים – "לא הביט און ביעקב… ה' אלוקיו עמו".
אם אדם חוזר בתשובה מתוך מחשבה שיש בתוכו מקומות שבאופן מהותי לא יכולים להיות קשורים לה' – הוא כאילו מתחתן עם מואבי. מקומות כאלו בנפש אסור שיהיו קשורים לאדם בשום פנים ואופן – "גם דור עשירי לא יבוא להם בקהל ה' עד עולם… לא תדרוש שלומם וטובתם כל ימיך לעולם".
כאשר אדם חוזר בתשובה, ונזכר במעשים הלא טובים שלו, זה לא בשביל לגלות שיש בתוכו מקומות לא טובים, אלא בשביל שהמעשים הלא טובים שלו יעוררו אותו לחזור אל ה'. בצורה כזו הוא מתחתן עם מואבית ולא עם מואבי. המקום הלא טוב בנפש הוא לא זכר, שמוביל את האדם, אלא נקבה, כלומר מקום שמעורר את האדם להיות קשור בקשר אמיתי.
בצורה כזו העוונות של האדם הופכות לזכויות, כי הן המעוררות את האדם לשוב אל ה'. וכמו שכתוב בתניא:
…שיעשה תשובה גדולה כל כך, שזדונות נעשו לו כזכיות ממש, שהיא תשובה מאהבה, מעומקא דלבא באהבה רבה וחשיקה ונפש שוקקה לדבקה בו יתברך, וצמאה נפשו לה' כארץ עיפה וציה, להיות כי עד הנה היתה נפשו בארץ ציה וצלמות היא הסטרא אחרא, ורחוקה מאור פני ה' בתכלית, ולזאת צמאה נפשו ביתר עז מצמאון נפשות הצדיקים, כמאמרם ז"ל "במקום שבעלי תשובה עומדים כו'".
לכן בשביל שיצא דוד המלך, "מקים עולה של תשובה", התחדשה ההלכה "עמוני ולא עמונית, מואבי ולא מואבית".
שבת שלום!
בית 'עוד יוסף חי'
