במצרים לא צריך לדאוג לצרכים הגשמיים, כי הם נמצאים ומזומנים, במדבר גם לא צריך לדאוג לצרכים הגשמיים והרוחניים, כי ה' דואג לנו לכל. אבל מי דואג לצרכים הגשמיים והרוחניים בארץ ישראל, האדם או ה'?
לחיות נכון
הפרשה אומרת לנו שעל מנת שנוכל לחיות בארץ ישראל בצורה טובה ונכונה, עלינו לזכור את החיים במדבר.
במדבר היינו תלויים בה' לגמרי, וה' נתן לנו את הכל: אוכל, שתיה, ביגוד, וכל שאר הצרכים. גם את הקשר עם ה' ואת החיים הרוחניים קיבלנו ישירות מה': קיבלנו תורה, וה' שכן במשכן בלב מחנה ישראל, וארון הברית הלך לפניהם.
לעומת זאת בארץ ישראל גם החיים הגשמיים וגם החיים הרוחניים תלויים בנו. עלינו לחרוש ולזרוע על מנת שיהיה אוכל, ועלינו לעבוד את ה' גם כאשר אנחנו רחוקים מבית המקדש. כאשר אנחנו רוצים ליראות את פני ה' עלינו לעלות לרגל, וקרבת ה' לא זמינה כמו במדבר. לכן בכניסה לארץ ה' מצווה אותנו לזכור שבאמת גם כאשר מוטל עלינו לדאוג לעצמנו, באמת "ה' הוא הנותן לך כח לעשות חיל" – גם רוחני וגם גשמי. אם לא נזכור שאנחנו תלויים בה' – נאבד גם את החיים הגשמיים וגם את החיים הרוחניים, כמו שכתוב "ואבדתם מהרה מעל הארץ הטובה".
מה מיוחד בארץ ישראל?
ארץ ישראל היא המקום שבו אפשר לזכור שה' הוא הנותן לנו כח לעשות חיל, שכן בארץ ישראל הטבע תלוי בקדוש ברוך הוא – "למטר השמים תשתה מים". בשונה מארץ מצרים, ששם הטבע נראה כאילו הוא ניזון מעצמו, שכן הגידולים שם לא זקוקים לגשם, בארץ ישראל גם כאשר האדם חורש וזורע – הוא עדיין תלוי בה' שיתן לו גשם.
הגשם והברכה תלויים במעשיו של האדם, גם הגשמיים וגם הרוחניים, ולכן כל אחד אומר בקריאת שמע "ונתתי מטר ארצכם בעתו", כביכול האדם הוא הנותן את הגשם. אבל יחד עם זה ארץ ישראל היא המקום המיוחד שבו אף על פי שעל האדם לדאוג לעצמו, בגשמיות וברוחניות – הוא זוכר שבאמת הכל מה'.
מלך על כל הארץ
חכמינו אומרים שהפסוק בפרשתינו "ארץ אשר ה' אלוקיך דורש אותה… מרשית השנה ועד אחרית שנה" רומז לראש השנה, ואם כן המלכת ה' בראש השנה תלויה בעניין המיוחד של ארץ ישראל.
כאשר האדם עושה את הכל בכח עצמו, עובד את אדמתו ועושה מצוות, ויחד עם זה זוכר שבאמת זה לא כחו, אלא ה' "הוא הנותן לו כח לעשות חיל" – גם חיל גשמי וגם חיל רוחני – זוהי ההמלכה האמיתית של ה'. במצרים הטבע נראה כאילו הוא קיים בזכות עצמו, ובמדבר הקשר עם ה' קורה מעצמו, ולא מכוחינו. בארץ ישראל, שבה עלינו לדאוג גם לגשמיות וגם לרוחניות, ויחד עם זה אנחנו זוכרים שהכל מה' – שם אנחנו מכריזים שה' הוא "מלך על כל הארץ".
ראש השנה נקרא 'יום הזיכרון', היום שבו אנחנו זוכרים שה' עושה את הכל.
תפיסת הזמן הפשוטה היא שהרגע הזה גורם את הרגע הבא, והרגע הבא גורם את הרגע שאחריו. תפיסה כזו היא תפיסה של ארץ מצרים, תפיסה שבה הטבע גורם את עצמו ומחיה את עצמו. אבל בארץ ישראל מודעים לכך שה' הוא המחליט והוא המהווה את העולם בכל רגע. המציאות של העולם ברגע הזה היא לא תוצאה של המציאות שברגע הקודם, אלא החלטה של ה'.
לכן תפיסת הזמן בארץ ישראל היא שונה: יש ראש לשנה. 'ראש' הוא החלטה ותכנון של השנה, של הזמן. הזמן לא נגרם מעצמו, ולא מתגלגל מעצמו, אלא ה' רוצה את המציאות ומהווה אותה, ומזה נולד הרגע החדש. בראש השנה אנחנו שמים לב לכך שה' מחליט ומתכנן את הזמן ואת המציאות, וזוהי המלכת ה' על העולם.
ההבדל בין עולם שיש בו רק בעלי חיים ומציאות גשמית, לבין עולם שיש בו גם אדם, הוא כמו ההבדל בין מלוכה לממשלה:
מושל שולט על נתיניו בהכרח וללא בחירה, ולעומת זאת מלכות היא שלטון שבו האזרחים בוחרים את המלך ורוצים בו וממנים אותו עליהם.
כאשר אין בעולם אנשים ה' מנהיג את העולם, אבל הוא לא מולך עליו. העולם 'מתגלגל' בדרך הטבע, אבל אין מי שיהיה מודע לכך, וממילא זה דומה למלך ש'מולך' על כסאות ושולחנות. כל הכסאות והשולחנות סרים למשמעתו, והוא מחליט מה ייעשה בהם, אבל זה לא נקרא למלוך.
לעומת זאת כאשר יש אנשים בעלי מודעות, והם בוחרים להיות מודעים לכך שה' מהווה את הכל בכל רגע, ואין שום מציאות שקיימת מצד עצמה – ה' הוא מלך, ולא רק מושל.
לכן לאחר שאנחנו אומרים "שמע ישראל", ומבטאים את זה שכל העולם הגשמי לא נפרד מה', אנחנו אומרים "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד". מצד איך שה' מסתכל על העולם, אין שום דבר שנפרד ממנו, ועל זה אנחנו אומרים "ה' אלוקינו", ה' הוא האלוקים, וכל הטבע הגשמי הוא לא מציאות נפרדת כלל. לאחר שאנחנו אומרים איך ה' מסתכל על העולם, אנחנו אומרים שאנחנו מודעים לצורת ההסתכלות שלו, ובזה אנחנו ממליכים את ה' עלינו ועל כל העולם – "לעולם ועד".
בימים אלו אנו כבר מתחילים להתקרב לראש השנה, יום המלכת ה' על העולם. לפי מה שהוסבר כאן אפשר להבין למה הפסוק "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" הוא הפסוק שאיתו אנחנו חותמים את פסוקי המלכויות שאומרים בראש השנה. ההכרזה שלנו שה' הוא האלוקים היא המלכת ה' על העולם.
שבת שלום!
בית "עוד יוסף חי"