מיהן ארבע הדמויות המשמעותיות בעבודת ה'?
שבוע חלף מחג השבועות, אך לא דיברנו על עובדה חשובה ומיוחדת – בחג זה אנו מציינים גם את יום פטירתו של מייסד תנועת החסידות, רבי ישראל בעל שם טוב. עובדה זו מביאה אותנו לדבר על אחד החידושים הגדולים (ואולי מעוררי ההתנגדות…) של הבעש"ט ותנועת החסידות – דמות הרבי.
נראה שלכל בן אנוש ברור כי בשביל ההתפתחות האישית והחברתית שלו הוא זקוק למורים ומדריכים רוחניים ומוסריים שידריכו אותו במסע החיים, זוהי הנחת יסוד המקובלת גם על הגויים.
וביהדות?
אנו מצווים להידבק בתלמידי חכמים ככל יכלתנו כחלק בלתי נפרד מעבודת ה'. ואכן, לאורך כל הדורות הייתה קיימת 'היררכיה' בתוך העולם היהודי, ותלמידי חכמים שימשו כדמויות מופת ומורי דרך לתלמידיהם ולהמון העם.
ובכל זאת נראה כי החסידות חידשה בתחום זה דבר שלא היה לפניה.
מיהו 'רבי'? במה מתבטא הקשר איתו? מה הקשר איתו מוסיף לי על פני קשר עם 'רב' רגיל? האם ישנן עוד דמויות שראוי ורצוי לקבל מהן?
בכדי לעמוד טוב יותר על החידוש המופלא הזה, נרחיב את הלימוד ונעמוד על מהותן של ארבע דמויות שונות אותן ראוי שיאמץ לו כל אחד החפץ ללכת בדרכי החסידות, והן:
מורה, מחנך, משפיע ורבי.
זהו נושא החודש הקרוב בעזרת ה'. אנו מודעים לכך שנושא זה עמוק ומורכב ללמוד אותו בוואטסאפ וננסה לגעת בו ככל יכולתנו בצורה בהירה ופשוטה, למעוניינים נשלח מקורות נוספים להרחבה ועיון.
יש לכם שאלה בנושא? משהו חשוב להעיר? יותר מנשמח לשמוע! כל תגובה, הערה והארה תעזור לנו למקד את עצמנו ולכוון את הכתיבה אליכם.
ניפגש בלגימה הבאה!
המחנך מכיתה ו' או המורה למתמטיקה?
בלגימה הקודמת הצגנו ארבע דמויות כמקור השראה והשפעה – המורה, המחנך, המשפיע והרבי. כעת נתחיל לסקור את הדמיות ותפקידן אחת לאחת.
כולנו למדנו ועודנו לומדים אצל מורים ומחנכים. כיצד הם השפיעו על חיינו, ומה בכלל ההבדל בין מורה למחנך?
אם ניזכר במורים ובמחנכים שלימדו אותנו, נשים לב שהמורים בעיקר העבירו לנו ידע, השכלה וכלים להתמצאות פשוטה בחיי היום יום (כמו הביטוי הרווח – מורה מקצועי). לעומתם, תפקיד המחנכים יותר 'פנימי' והם בדרך כלל מתמקדים בעיצוב האישיות שלנו ובנתינת כלים לעבודה על מידותנו.
אז את מי אתם יותר זוכרים?
מה שנשאר לנו מהמורים הם בדרך כלל רק הידע וההשכלה שרכשנו מהם, ומשום כך נזכור לדורות דווקא את המחנכים כי הם אלו שהיו שותפים פעילים בעיצוב האישיות שלנו.
למרות זאת, כדאי שנשים לב שלמורה יש יתרון גדול על פני המחנך. מהו?
עם כל הכבוד לחלקי האישיות הפנימיים אנו חיים בעולם המעשה, וההצלחה שלנו להתמצא בו ולדעת איך לחיות בו נזקפת לזכות המורים שלנו בשלל המקצועות, דווקא בגלל שהם לא עסקו בבניית האישיות אלא התמקדו בהעברת הידע ובהקניית הכלים המעשיים.
ועדיין, מי שמבקש להתפתח בעבודת ה' בכלל ובדרך החסידות בפרט, אינו יכול להסתפק בדמות המורה בלבד, עם כל חשיבותה. ידע בלבד עמוק ככל שיהיה אינו מסוגל לפתוח את האדם למחוזות עבודה פנימיים יותר ולכן הוא זקוק לדמויות נוספות בחייו, עליהם נלמד בלגימות הבאות.
דמויות מהאגדות…
המורה מעביר לנו ידע ומקנה לנו כלים מעשיים, המחנך עוזר לאישיות שלנו להתפתח ולגדול, מה כבר יכול להיות עוד?
החסידות מלמדת אותנו כי שתי דמויות אלו הן רק שתי השלבים הראשונים ב'סולם עבודת ה" שלנו, ואנו זקוקים לשתי דמויות נוספות – המשפיע והרבי.
מה כל כך חשוב במשפיע או ברבי? עם יד על הלב, מתי לאחרונה הרגשתם צורך בדמויות כאלו בחייכם?
אם נודה על האמת, רבים מאיתנו מכירים 'משפיע' ועוד יותר 'רבי' רק מהסיפורים. יותר מזה, בקרב רבים מיראי ה' ישנה תחושה שדמויות אלו רלוונטיות רק בקהילות מאוד מסוימות המשמרות את אורח החיים מפעם, בעוד שבסגנון החיים כיום אין בהן כבר צורך.
אפשר אולי לומר שבשביל זה בא הבעל שם טוב לעולם…
אנו רגילים שמה שממלא את חיינו אלו קשיי המציאות או הקשיים הרגשיים והנפשיים שלנו. לעומתם, התורה והמצוות, הקשר שלנו עם ה' והאפשרות שהוא יהיה נוכח בחיינו לפעמים נדמים לנו כתוספות יפות לחיים, מנהגים דתיים שאינם חלק מהותי מהחיים עצמם.
נבחן רגע את עצמנו – מה מעסיק אותנו יותר בחיים, תפילת מנחה של אתמול שלא 'זרמה' או הרכב שהתקלקל? ה'יובש' והאדישות בקיום המצוות או העובדה שהתפרצנו היום על מישהו בעבודה?
כדי להצליח להפוך את שאלת העמידה מול ה' לחלק מרכזי בחיינו, כדי שאחד העיסוקים החשובים שלנו בחיים יהיה לעבוד את ה' ובעיקר כדי שנצליח 'לעבוד בזה', 'המציאה' החסידות את דמויות המשפיע והרבי.
'חסידים שוטים'
הביטוי הזה נשמע רבות מפי לא-חסידים כלפי חסידים, בדרך כלל כאשר החסידים דבקים ברבם למרות שהדבר נראה כתמוה ומוזר.
לא ניכנס כעת לדבר על עיוותים שונים הנראים מפעם לפעם בקשר בין מנהיג לבין חסידיו (מעניין אתכם? כתבו לנו ונתייחס בע"ה), כן נדבר על השרש המהותי של הקשר בין חסיד לרבו – ההתקשרות הדבקה והאוהבת.
'מורה' ו'מחנך' איננו מחפשים, דמויות אלו הן חלק בלתי נפרד מהחיים האנושיים של (כמעט) כל אדם ברחבי הגלובוס. את ה'רבי' וה'משפיע' לעומת זאת האדם זקוק לצאת ממקומו ולחפש.
היציאה של האדם ממקומו לחיפוש הרבי דומה לחיפוש אחרי בן ובת הזוג. כמו בנישואין בהם אנו זקוקים 'לצאת מעצמנו' ומהעולם הטבעי שלנו ולהתאים את עצמנו לבן הזוג, אותו אחד שרק איתו אוכל להגיע לתכלית חיי ובלעדיו חיי אינם חיים, כך הדבר בחיפוש אחר הרבי.
הנשמה שלנו מחפשת ללא הרף אחרי עצם החיים שלה – ה' יתברך, ובעזרת הקשר עם הרבי אנו זוכים לגלות אותו ולחיות את הקשר איתו.
עוצמת הקשר הזה כל כך חזקה, עד כדי כך שבשביל לבטא זאת אמר אחד מגדולי החסידים בחריפות שאם שלמה המלך היה יודע מהו קשר אוהב בין חסיד ורבי, היה כותב את מגילת שיר השירים על יחסי רבי וחסיד ולא על יחסי איש ואשתו…
קשה לעיכול?
בשביל להבין טוב יותר, נאמר כי המשיכה החזקה בין איש לאשתו נובעת מכך שהם שני חצאים של אותה נשמה. בהמשך לכך, המשיכה בין החסיד לרבי, היא בעצם התשוקה החזקה של אותה נשמה אל עבר מקורה – ה' יתברך בעצמו.
אם כן, קודם כל אנו זקוקים לשמוע את הגעגוע האינסופי של הנשמה "לשוב אל חיק אביה", ולאחר מכן עלינו לצאת לדרך ולחפש אחר הרבי והצדיק האמיתי שיורה לה את דרכה וירווה את צמאונה.
נהניתם? יש לכם מה לומר? ספרו לנו על כך!
רבי אחד, אלפי חסידים ויחס אישי…
'הצלחתי להיכנס אליו ל-5 דקות אבל הוא בקושי התייחס אלי…', 'הוא ענה לי בכמה מילים על מכתב ארוך ומפורט'.
נתקלתם בסיטואציות כאלו?
עם כל עוצמת האהבה הגדולה בין רבי לחסיד, נראה שישנו חסרון מרכזי בקשר של החסיד עם רבו המציק לרבים הרוצים להתקרב לרבי.
זמנו של הרבי בדרך כלל מאוד קצוב ומדוד. יכולים להיות לו אלפי חסידים והרבה עיסוקים בשלל עניינים, זאת חוץ מההשקעה הגדולה שלו בלימוד התורה ועבודת ה'. כל אלו גורמים לעובדה שהחסיד מרגיש שלא תמיד הוא זוכה להתייחסות אישית וגלויה מהרבי.
מה עושים עם הרגשות אלו? זהו המבחן הגדול של החסיד.
כאשר החסיד רוצה לקבל יחס מהרבי, יתכן ממש שבמקום להתקרב לרבי ולקבל ממנו הוא בטעות בחר להשתמש ברבי כאמצעי לגדול דרכו. לעומת זאת אם הוא לוקח את מעט היחס האישי וחי אותו בחיי היום יום – סימן שהצליח לקבל בצורה טהורה מהרבי, ללא עירוב רצונותיו האישיים.
חשבו על זה.
ועדיין, כל אחד מאיתנו יכול להבין שעם כל הרצון הטוב של החסיד, קשה לחיות עם מעט יחס אישי מהרבי.
איך חיים באמת עם מעט היחס הזה? איך מיישמים את האורות הגבוהים של הרבי בחיי היום יום? מה עושים עם הפער הענק ביני לבינו?
אל תוך הפער הזה נכנסת דמותו של המשפיע, ועל כך בפעם הבאה בע"ה, ועד אז כתבו לנו היכן הדברים נגעו בכם.
עם כל הכבוד לאבא, בלי אמא לא היינו מסתדרים…
בפעם שעברה כתבנו שהקושי של החסיד הוא במעט תשומת-הלב שהוא מקבל מהרבי.
ה'מתנגד' שבתוכנו לא יבין מה הקושי, לטעמו ה'רבי' של החסידות הוא סך הכל המשך של דמויות המופת והצדיקים שעמדו לעם ישראל במשך הדורות, שבתורתם ובצדקתם משרים על כולם.
מדוע באמת מצפה החסיד ליחס אישי?
אדמו"ר הזקן סיפר שרצה לקרוא לתנועת החסידות 'תנועת בעלי התשובה' (ורק חשש שהמתנגדים יחשבו שאותם הוא מכנה רשעים, בעוד שהוא התכוון שהם צדיקים). חייו של בעל תשובה אינם פשוטים כלל וכלל. מכיון שהוא לא 'צעד בתלם' כל חייו, הוא זקוק להמון הדרכה והכוונה איך ליישם את הקשר עם ה' בצורה שתתאים לאישיות המסובכת שלו.
הרבי הוא כמו דמות האבא במשפחה, ולעומתו המשפיע משמש כ'אמא' של החסיד. היחס האישי, החום והאהבה נמצאים יותר בתחום השפעתה של האמא. האבא מתווה את הכיוון הכללי, האמא לוקחת אותו ומשפיעה אותו לכל ילד בצורה המתאימה לו.
אם כן, המשפיע הוא אחד החידושים העיקריים של החסידות.
כדי להרגיש שעבודת ה' הגדולה אותה מלמדים הצדיקים יכולה להתאים גם ליהודים פשוטים כמונו אנו זקוקים לדמות 'אימהית' כמו המשפיע שתיקח אותנו יד ביד בדרך עבודת ה'.
כדי להצליח להטמיע בתוכנו את אורו של הרבי, המשפיע עוזר לנו 'להתרוקן מעצמנו' ולהפוך ל'כלים ריקנים' המצליחים לקבל לתוכם את האור והשפע.
(ולמתקדמים – בקבלה מכנים את מה שאנו מקבלים מה' בשם 'אור', לעומת החסידות שמשתמשת בעיקר במילה 'שפע'. האור מאיר על הכל בצורה שווה, השפע [כמו המים] מתאים את עצמו לצורתו של הכלי-המקבל. זהו ההבדל בין הרבי למשפיע).
הכל נכון, אבל איך זה קשור אלי?
איך זה קשור אלי? איך כל הדברים הקדושים שכתובים פה נוגעים בי באופן אישי?
רבים מאיתנו נתקלים בתסכול מהסוג הזה – למרות שאנו לומדים תורה וחסידות ואפילו מרגישים באור האלקי שבלימוד, הלימוד עדיין נותר 'מרחף' באויר בלי שיש לנו תפיסה ממשית בו.
אפשר לומר שזהו אחד האתגרים של בני דורנו, הזקוקים להרגיש שה' ותורתו מדברים אל המצוקות והצרכים האישיים שלהם.
הפתרון למצוקה זו נמצא אצל המשפיע שלנו.
אפשר לתאר את הרבי כ'נציג' האמת האלקית בעולם, כדי שנצליח להרגיש קשר פנימי לאמת הזו אנו זקוקים למשפיע טוב שיגרום לאמת האלקית 'לגעת' בליבנו.
כשזה יגע בנו, נרגיש את ה'כיף' הפנימי שנמצא בתוך התורה, ובעצם נצליח לחיות בקשר של אהבה עם ה' ועם הצדיקים, נותני התורה שבכל דור.
ולצד השני, רבים מאיתנו עוסקים בחינוך במסגרות כאלו ואחרות. שאלו את עצמכם – האם הלימוד כיף לתלמידים שלכם והם מרגישים שהוא נוגע בהם?
אם כן, הצלחתם לגלות בתוככם את נקודת ה'משפיע', המוצא בתוך האדם את ההזדהות האישית שלו לתורה, לה' ולצדיקים.
על גימטריא מעניינת ואיזון נפשי נכון.
בשבת האחרונה קראנו על מצוות פרה אדומה, בה יש 'נשיאת הפכים' מופלאה – היא מטהרת את הטמא אך באותה נשימה מטמאה את הטהור.
הבעש"ט הסביר שבעבודת ה' זהו עניינה של הגאוה:
'מטהרת טמאים' – כאשר אנו נמצאים במצב של כבדות ועצלות אנו קצת 'מתים', חלק מרצון החיים שלנו נלקח ממנו, ובכוחה של גאוה דקדושה 'לנער' אותנו ולהפיח בנו חיים.
'מטמאת טהורים' – לאחר שהתמלאנו חיים ו'נטהרנו', אותה גאוה עלולה 'לטמא' אותנו שוב בגאוה שלילית של 'כוחי ועוצם ידי', ועלינו לסלק אותה ממנו, להתמלא בשפלות ולזכור שלולא הכח שה' היה נותן לנו לא היינו עושים כלום.
ורמז חביב: בגימטריא, המילה גאות שווה בדיוק למילה שפל. רמז לאיזון הנפשי ביניהן שכדאי שיהיה לכל אחד מאיתנו.
זהו בדיוק האיזון בין מורה למחנך:
את הידע והכלים לתיקון האישיות ולפעילות במציאות אנו מקבלים מדמות המורה. זה ממש חשוב, אבל הסכנה בכך היא שבמסע לרכוש ידיעות ולפעול נשכח לרגע מי נותן לנו 'את הכח לעשות חיל' (סכנה שמתגברת ככל שמנת המשכל שלנו יותר גבוהה…).
איך נצליח לזכור את מקומנו?
לצד המורה אנו חייבים לקבל גם מ'מחנך' שאחראי לעזור לנו בתיקון המידות, כך רכישת הידע והעשיה במציאות תהיינה מלוות במודעות עצמית נכונה ומידות טובות.
אז מה היה לנו?
בחודש האחרון עשינו היכרות עם הדמויות אליהן אנו קשורים ומהן אנו מקבלים.
נסקור בקצרה:
רבי – הרבי לא תמיד מתייחס לחסיד בצורה אישית, אך האהבה ביניהם עצומה. הרבי מייצג את האור והאמת של ה' בעולם ונותן את המענה לגעגוע התמידי שיש לנו לה'.
משפיע – המשפיע לוקח את האור הכללי של הרבי ונותן לנו את האפשרות להכיל אותו ולעבוד איתו, עיקר ההדרכה כיצד לעבוד את ה' מגיעה לנו מהמשפיע, והוא בעצם גורם לקשר בין החסיד והרבי להתקיים לאורך זמן.
מחנך – המחנך מתמקד בחינוך האישי שלנו, עיקר עיצוב ובניין האישיות שלנו מגיע ממנו, אותו נזכור כאחד שהטביע את חותמו בנו ועזר לנו להפוך ל'בני אדם'.
מורה – המורה מניח את האישיות שלו בצד ועסוק אך ורק בהקניית ידע וכלים מקצועיים. כל הידע והיכולת שלנו להשתמש בו ובכך להתקדם ולהתפתח מגיעים מהמורה.
מה נשאר לנו מכל זה?
לאחר כל זה נשאר לנו לסקור את הדמויות אליהן היינו ועודנו קשורים, ולשאול את עצמנו האם אנו מצליחים לזהות ביניהן את ארבע הדמויות עליהן דיברנו.
אם כן, מעולה! אך אם לא, עליכם לחפש דמויות נוספות שיתנו מענה לצרכים השונים שלכם, החל מעיצוב האישיות וכלה בהדרכה כיצד לעבוד את ה'.
בהצלחה!
רוצים להרחיב?
כתוספת למתקדמים, נקביל בין ארבע הדמויות לאותיות שם הוי' ונציין דמות ביהדות שמשמשת 'אב טיפוס' לכל אחת מהן:
י – רבי – האות י' בשם הוי' מייצגת את ספירת החכמה שפנימיותה ביטול לה', הרבי מייצג את החכמה האלקית ומלמד אותנו להתבטל לה' ולהיות כלים לאורו. אב הטיפוס של דמות הרבי הוא משה רבנו.
ה – משפיע – האות ה' הראשונה בשם הוי' מייצגת את ספירת הבינה (המסבירה בטוב טעם את נקודת החכמה) ופנימיותה שמחה. המשפיע מתאים לנו את האור של הרבי, וכאשר אנו מצליחים להפנים אנו מתמלאים שמחה ותענוג. אב הטיפוס של דמות המשפיע הוא אהרן הכהן.
ו – מחנך – האות ו' בשם הוי' מייצגת את ששת מידות הלב. המחנך הוא זה שעוזר לנו לתקן את מידותנו. אב הטיפוס של דמות המחנך הוא אברהם אבינו.
ה – מורה – האות ה' השניה בשם הוי' מייצגת את ספירת המלכות, המבטאת את המישור המעשי והמציאותי מחוץ לאישיות. המורה מקנה לנו את הידע והכלים העוזרים לאישיות שלנו להתפתח. אב הטיפוס של המורה הוא שלמה המלך.
מעוניינים להרחיב ולהעמיק בנושא? כתבו לנו בפרטי ונפנה אתכם למקורות רלוונטיים.
כמו כן, בלגימות בשלשת השבועות הקרובים, ימי בין המיצרים, נעסוק בעניינים הקשורים למלכות ומקדש, זה הזמן להזמין חברים להצטרף!
