השבת אנו קוראים את פרשת כי תשא, בה מתוארים הורדת הלוחות הראשונים וחטא העגל, שבירת הלוחות, י"ג מדות הרחמים והלוחות השניים. פרשה נוספת שאנו קוראים השבת היא 'פרשת פרה', השלישית מתוך ד' פרשיות שאנו קוראים בחודשים אלו.
האם יש קשר בין פרשת פרה לפרשת כי תשא?
במעמד הר סיני פסקה זוהמת הנחש ובעצם תוקן חטא אדם הראשון ונתבטלה המיתה שנגזרה לאחריו, אולם בחטא העגל 'נקנסה מיתה' בחזרה על עם ישראל.
על כך אומרים חז"ל שהפרה האדומה באה לכפר על חטא העגל, 'תבוא האם (הפרה) ותקנח צואת בנה (חטא העגל)', וכפי שפרה אדומה מטהרת מטומאת המת כך היא מתקנת את המיתה שנקנסה על עם ישראל בחטא העגל.
במאמר השבוע נלמד על ההבדל המעניין והמפתיע בין לוחות הראשונים ללוחות השניים, מהו סוד י"ג מידות הרחמים המלווים את הלוחות השניים, כיצד כל זה קשור ללימוד תורה ולטהרה שמביאה איתה הפרה האדומה.
חטא העגל, כל יום…
בפרשתנו אנו קוראים על חטא העגל והלוחות השניים הניתנים בעקבותיו. אמירת ה' למשה "פסל לך שני לחות אבנים כראשונים" 'מוקפת' בפסוקי י"ג מדות הרחמים.
עובדה מעניינת היא שבלוחות הראשונים ה' דיבר לעם ישראל 'פנים בפנים' ואילו בלוחות השניים ובי"ג מדות הרחמים ה' מראה רק את ה'אחור' – במתן תורה כתוב "פנים בפנים דיבר הוי' עמכם" ואילו בפרשתנו ה' אומר למשה "לא תוכל לראות את פני", "וראית את אחורי ופני לא יראו".
כדי להבין מדוע זה כך, נסביר את כל האירועים הללו בעבודת ה':
הלוחות הראשונים מבטאים את הרצון הפנימי של כל יהודי לקשר ישיר וחי עם ה'. רצון זה אינו נולד ממנו והוא מגיע מהארת הפנים של ה' אלינו. ה' מאיר את פניו וכתוצאה מכך אנו רוצים אותו בחזרה. מהו חטא העגל בנפש? כאשר ה' מאיר לנו את פניו, ישנה סכנה גדולה לכך שנתפוס את ההארה ונהפוך אותה לעיקר ואילו את הקשר עצמו נזניח.
חטא העגל הוא אם כן הצבת עצמנו ומה שאנו מקבלים מה' במרכז. 'שברי הלוחות' הראשונים הם התמימות הראשונית שהיתה לנו בקשר עם ה' שנשברה ואין לנו ממנה אלא זכרון מעומעם.
מכיוון שה' הינו 'חיי החיים', כאשר אנו מתנתקים ממנו אנו מפסיקים לחיות, זוהי המיתה שנקנסה בחטא העגל, ולכן אנו מתחננים לה' שישלח לנו חיים ויחזיר אותנו לקשר איתו, ופה נכנסים לתמונה הלוחות השניים.
בלוחות השניים ה' אומר למשה רבנו 'לא תוכל לראות את פני', ובעבודת ה' זה בעצם הסתרת הפנים ממנו ותחושה שאין לנו חיים מה'. כלומר, ה' אומר שבשונה מהלוחות הראשונים בהם הרצון החזק שלנו לה' היה כתוצאה מהארת הפנים שלו אלינו, כעת אנו זקוקים להתאמץ מאוד חזק ולהראות שאנו ממש רוצים אותו, על אף שהוא מסתיר את פניו ממנו.
כיצד דווקא בי"ג מדות הרחמים ה' מסתיר את פניו? מדוע זה נקרא רחמים?
רוצים קשר חי? תתחילו לעבוד…
חז"ל אומרים על הפסוק 'וראית את אחורי' שה' הראה למשה 'קשר של תפילין' ומסביר על כך הרבי שה' מתכוון לומר למשה שהעיקר הוא שיש בינינו קשר.
ה' בעצם אומר לנו שרק אם הוא יסתיר את פניו ממנו יהיה בינינו קשר אמיתי. כדי שלא 'ננצל' את הארת הפנים שלו ונתמקד רק בעצמנו ובמה שאנו מקבלים הוא מסתיר את פניו, ובכך מעורר אצלנו את הרצון להיות אך ורק בקשר איתו. המאמץ שלנו לתקשר איתו גם כאשר הוא לא מאיר פניו אלינו מראה שאכן אנו רוצים אותו באמת.
העבודה הנדרשת מאיתנו היא לא לפרש את הסתרת הפנים ותחושת ה'יובש' בעבודת ה' כחוסר רצון של ה' בנו, אלא לשים ליבנו לכך שהסתרת הפנים הזו מגיעה מרחמים עצומים של ה' עלינו וכדי שנגיע לקשר חי ואמיתי איתו.
כך אומרים חז"ל שה' כביכול מתעטף בטלית ואומר בעצמו את י"ג המדות. בכך הוא כביכול 'מתנצל' על הסתרת הפנים ומזכיר לנו שהוא באמת רחום וחנון וחפץ בנו.
בסדר היום של כל אחד מאיתנו המאמץ העיקש הזה מתבטא בתפילה. אנו 'מתעקשים' להתחבר עם ה' גם כאשר הוא איננו מאיר את פניו ולאחריה אנו אומרים את י"ג מדות הרחמים.
איך לומדים תורה?
כאשר אדם מגיע ללמוד תורה הרצון הכי חזק שלו הוא ש'ילך לו חלק' והוא ירגיש את הארת ה' בתוך הלימוד. אך לכולנו יש יצר הרע שמשדל אותנו ללמוד 'לא לשמה' ולקחת את החיות שבתורה למקומות לא טובים, ומשום כך מגיעים מהר מאוד רגעי ה'משבר' והיובש המוכרים לכל לומד…
מה עושים?
מתחברים לסודה הפנימי של הפרה האדומה – 'אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו באהלה של תורה', אם גם כאשר ישנה תחושת 'מוות' רוחני והלימוד אינו זורם כמו שרוצים, עדיין אנו מתעקשים להישאר ב'אהלה של תורה' ולהאמין שכל היובש וחוסר החיות נובעים מרחמים עצומים של ה', והכל כדי שיהיה בינינו קשר טוב, דברי התורה יתקיימו בידינו ובסופו של דבר אורו של ה' ש'גנזו בתורה' גם יאיר לנו.
בסופו של דבר ה' יחזיר את פניו אלינו, כפי שאנו רואים בסוף הפרשה – "שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך', ברגלים אנו מראים את עצמנו לה' וגם רואים אותו, ובזכות שמחת הרגל הקשר חוזר להיות פנים בפנים.
בקריאת פרשת פרה השבת נכוון להטהר מכל מחשבה שאנו 'מתים' ברוחניות, עד שנזכה להגיע טהורים ומוכנים לרגל הבא עלינו לטובה 'לִרְאות ולֵרָאות', "שמחים בבניין עירך ושמחים בעבודתך ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים" במהרה בימינו!
שבת שלום!
בית 'עוד יוסף חי'.
