לום לידידינו היקרים!
השבת הקרובה חלה בי"ט בכסלו. ככל שחולפות השנים, נראה שכמעט אין מי שאינו מכיר או שמע על י"ט כסלו – חג גאולתו של האדמו"ר הזקן ממאסרו ויום פטירתו של רבו המגיד ממעזריטש.
מסופר כי בהיותו בכלא נגלו אל האדמו"ר הזקן רבו המגיד ומייסד החסידות הבעל-שם-טוב הקדוש. הם מסרו לו כי המאסר היה בעקבות קטרוג על תורת החסידות שהאדמו"ר הזקן עסק בהפצתה, והתגובה לכך צריכה להיות תוספת בהפצת החסידות בכפלי כפלים.
יום זה הוכתר בפי החסידים כ'ראש השנה לחסידות' – כאשר החגיגה על השחרור מהכלא מבטאת בעיקר את השמחה על האפשרות וה'אישור' שניתן מן השמים להמשך הפצת ולימוד פנימיות התורה, כהכנה ל'תורה החדשה' שיגלה משיח צדקנו במהרה.
השאלה המתבקשת היא – גדולי עולם נוספים הואשמו בהאשמות שונות, וגם את סודות התורה לא גילתה רק תורת החסידות, ואם כן מהו החידוש הגדול של תורת החסידות בשלו השמחה הגדולה?
ושאלה נוספת – מה חידש האדמו"ר הזקן לאחר חידושי סבו הרוחני הבעל שם טוב?
רגע לפני שממשיכים…
לכבוד י"ט בכסלו אנו מגדילים את הפצת אור התורה והחסידות
לדבר על ה'? לא חדש…
כאשר אנו באים לדבר על חידושה של תורת החסידות, הדבר הראשון שאנו רואים הוא 'פנימיות התורה'.
בשונה מלימוד הנגלה שבתורה, בו אנחנו לומדים בעיקר כיצד ה' רוצה שהעולם יתנהל, כשגם המצוות ש'בין אדם למקום' הן חלק מ'ניהול העולם' – בלימוד פנימיות התורה אנחנו מדברים על ה' בעצמו ולא רק על רצונו מהעולם.
זהו כבר חידוש גדול.
ברם, כפי שכבר רמזנו, תורת החסידות אינה 'חתומה' על הדבר הזה. כבר קדם לה האר"י הקדוש שגילה סודות נפלאים וחדשים, ולפניו ראשוני המקובלים ולמעלה בקודש עד רשב"י וחבורתו.
אם כן – מה חידשה החסידות על פני גילוייו של האריז"ל?
גם אתה ה'…
התשובה היא שאמנם האריז"ל גילה סודות עמוקים שעוזרים לנו לתפוס ולהבין את ה' יותר טוב, אך סודות אלו נשארים ברמת הלימוד – ה' הגדול נמצא למעלה ואנו יכולים ללמוד ולהכיר אותו יותר טוב.
לעומת זאת החסידות חידשה שגם בתוך העולם ובתוך כל יהודי ויהודי ישנו משהו אלוקי. זוהי לא רק אלוקות שאני יכול ללמוד עליה אלא גם אלוקות שאנו יכולים לפגוש אותה בחיינו.
ניתן דוגמא לחידוש של החסידות על פני האריז"ל:
אדמו"ר הזקן אומר שה', הנקרא בכתבי האריז"ל "אור אין סוף", הוא "מקור כל התענוגים". כלומר – לא רק למדנו על ה', אלא גם הבנו שאותו ה' נכנס לתוכנו עד שאנו יכולים להרגיש את התענוג שלו בתוכנו.
ומכאן אנו מגיעים לשאלה – את הדבר הזה גילה כבר הבעש"ט, ומה החידוש של האדמו"ר הזקן, חוץ מלספר לנו על גילויו המרעיש של הבעש"ט?
בעוד שהבעש"ט גילה שיש כזה דבר, אדמו"ר הזקן לימד אותנו כיצד אנו יכולים לחיות את הדבר הזה. לולי האדמו"ר הזקן שגילה כיצד כל יהודי יכול להבין בשכלו את העובדה שה' נמצא בתוכו, לא היינו מצליחים ליישב את זה בתוכנו ולחיות את זה בחיי היום-יום.
הבעש"ט גילה לנו את זה ונתן לנו 'הרגש' שיש כזה דבר, אך כאשר דבר אינו מתיישב אצלנו בצורה שכלית ומודעת הוא הולך ומתעמעם בתוכנו וקשה לנו להטמיע את זה בחיים הפשוטים שלנו.
החידוש של האדמו"ר הזקן הוא שכל אחד יכול להבין ולהרגיש – יש ה' בתוכי!
אהבה עצומה בעד פיסת אדמה?!
מה המשמעות לכך שיש ה' בתוכי?
ניתן דוגמא מתוך פרשתנו – פרשת וישלח. עשו הולך לקראת יעקב עם 'ארבע מאות איש עימו'. מהיכן הגיעו אותם ארבע-מאות איש?
אדמו"ר הזקן מסביר שהם השתלשלות של אותם 'ארבע-מאות שקל כסף' שנתן אברהם לעפרון תמורת מערת המכפלה. כיצד?
בתמצית – אברהם אבינו הוא מידת האהבה – 'אברהם אוהבי' – לאברהם יש המון אהבה לה', 'ארבע מאות עלמין דכיסופין'. מדובר בעצם בהשתוקקות עצומה לה'. וראה זה פלא – אותם ארבע מאות עולמות אהבה שיש לאברהם הם-הם אותם ארבע מאות שקל שהוא משלם לעפרון תמורת השדה והמערה.
מדוע?
מסביר אדמו"ר הזקן שאברהם אבינו חש שאם כל מה שיש לי הוא רק כיסופים לה', יכול להיות שזה ישאר רק בדמיון שלי. כי אני חי בתוך העולם, והוא נראה לי יותר מוחשי מ'סתם' כיסופים שיש לי לה'.
משכך, אברהם מוכן לוותר על כל התענוג שיש לו באהבת ה' בשביל לקבל חתיכת אדמה, קרקע בארץ ישראל, ובכך הוא בעצם אומר שהוא מחפש שגילוי האלוקות יהיה מוחשי בתוך המציאות ושהאלוקות תתגלה בתוך דברים ממשיים כמו אחוזת קבר ואדמה.
מה עדיף – מצוה יבשה או אורות עליונים?
מכך נולדים אותם ארבע מאות איש של עשו. מכיון שאברהם אמר שהעיקר הוא שהאלוקות תתלבש במציאות, הגיע עשו ואמר שהעיקר זו המציאות, ה' לא מעניין ואת התענוג מקבלים רק ממציאות העולם.
ממשיך אדמו"ר הזקן ואומר שיעקב אבינו רואה זאת ורוצה לתקן.
בתחילה הוא מנסה לומר לעשו שאפשר להסתדר יחד – יעקב יעבוד את ה' וימסור הכל אליו, מבחינתו העיקר שה' יהנה, ואילו עשו בהנאות העולם שלו יגלה את הנחת רוח של ה' מעבודת האדם. אך עשו לא מוכן לקבל זאת, משום שכך כל ההנאה שלו היא רק אם ה' 'מסכים' ומעוניין בכך, והוא לא רוצה להיות תלוי בכך שה' 'יסכים' לו להנות.
משום כך יעקב 'לוקח על עצמו' הכל – הוא גם עובד את ה' באהבה ויראה ובאותה נשימה מוכן לוותר על כל ה'אורות' שלו בשביל להוריד את ה' לתוך המציאות.
מה זה אומר לנו בפשטות?
כאשר יהודי עושה מצוה, מניח תפילין ומתעטף בציצית ללא תשוקה חזקה לה' וללא כוונות האריז"ל, זה עדיף מלכוון את כל הכוונות ולהתמלא באהבת ה' אך לא לעשות את המצווה בגשמיות, בתוך עולם.
עשיית המצוה רק כי ה' ציווה מכניסה לתוך המעשה את כל הדברים הכי עליונים וגבוהים שיכולים להיות באהבת ה' ויראתו, משום שה' רוצה דווקא שיהיה משהו מעשי.
אז מה חידשה החסידות?
מה תכל'ס?
יוצא לנו שהחסידות חידשה שני דברים:
1. כל יהודי יכול לחוש בתוכו אהבה וכיסופים לה'. ה' נותן לי לחוש תענוג מהקשר איתו.
2. ה' מתגלה בתוך המציאות ממש, אני עצמי חלק מה' והוא לא שייך רק למחשבות והחוויות הפנימיות שלי.
כל אחד מאיתנו יכול לחוש את ה' בתוכו וכל אחד מאיתנו הוא ממש חלק של ה'.
שנזכה שתתחדש עלינו שנת-חסידות חדשה, ביתר שאת וביתר עז, שלכל יהודי ויהודיה יהיו גילויים חדשים בהעמקה בחסידות ובגילוי אור ה' בתוך המציאות, עד שנראה כיצד גם עשו מתהפך והופך לטוב, ממליך את יעקב-ישראל עליו – 'ה' אלקי ישראל מלך', וביחד כולם ממליכים את ה' – 'והיתה לה' המלוכה'.
שבת שלום וחג שמח!
לשנה טובה בלימוד החסידות ובדרכי החסידות תכתבו ותחתמו!
בית 'עוד יוסף חי'.
לקבלת המייל השבועי לחצו כאן
