בס"ד
שלום לכם!
"כפי שמעמיד אדם עצמו בשבת בראשית – כך הולכת כל השנה" (הרבי הריי"צ).
אנו מתחילים מבראשית, וצריכים להעמיד את עצמנו באופן של התחלה חדשה שתשפיע בעזרת ה' על כל השנה!
מכיוון שגם פרשת השבוע היא תחילת התורה וגם השבת היא תחילת כל שבתות השנה מאחרי החגים – נדבר במאמר השבוע על שבת קדש.
מהי משמעות העבודה שלנו בששת ימי המעשה, מה עניין המנוחה בשבת? האם ה' עובד בימי החול? ומדוע השבת נקראת 'שבת לה"?
יום מנוחה שבועי?
הקב"ה ברא את העולם בששה ימים, ונח ביום השביעי – "כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ, וביום השביעי שבת וינפש".
פסוק זה אמנם לא כתוב בפרשתנו אלא בהמשך התורה, אך כבר בפרשתנו כתוב – "וישבות ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה".
כלומר, ששה ימים יש עבודה ואילו ביום השביעי יש מנוחה.
דרך אחת להסתכל על כך היא לומר שכשם שה' עבד ששה ימים וביום השביעי נח, כך גם אנו – מתעסקים במשך השבוע בכל מיני עניינים, וביום השביעי – שבת קדש – אנו נחים מהם.
אולם, לאדמו"ר הזקן ישנו הסבר אחר לגמרי.
משל למלך…
אדה"ז מסביר שבששת הימים ה' יתברך נמצא עימנו במלאכתנו, ואילו ביום השביעי אנו נמצאים איתו במנוחתו.
מהו המשל לכך?
משל למלך שביקש מבני מדינתו לבצע לו איזשהו פרוייקט בניה. המלך לא מסתפק במתן ההוראה, אלא יוצא מארמונו ונמצא יחד עם בני המדינה בשטח, מדריך אותם ומסביר להם כיצד לעבוד.
כך במשך כל השבוע. אך ביום השביעי המלך איננו יוצא לשטח אלא יושב בארמונו, מתבונן בתוצאות העבודה ונהנה מכל מה שעשו בני המדינה כל השבוע. לא רק זה, אלא שהמלך גם קורא לכל בני המדינה ומשתף אותם בשמחה ובתענוג שיש לו מכל מה שהם עשו.
שבת לה'!
הנמשל מובן – ה' יתברך הוא המלך ואנו האזרחים.
יוצא לנו מכך, שלא כמו שחשבנו שעבודתנו ומנוחתנו הן (רק) מעין עבודתו ומנוחתו של ה', וסוף סוף אלו דברים נפרדים, אלא הפוך – אנו וה' משתתפים יחד בעבודה ובמנוחה – אנו עושים את זה יחד.
כפי שפתחנו – במשך ששת ימי המעשה הקב"ה נמצא איתנו בעבודתנו, ובשבת אנו נמצאים איתו במנוחתו.
וכמו שכתוב על השבת שהיא 'שבת לה" – בשונה מחגים אחרים עליהם כתוב 'לכם' – בשבת אנו באים בסוד התענוג שיש לה' מעבודת ימי המעשה.
גם ה' 'מתאמץ'…
בששת הימים יש לנו הרבה עבודה.
הקב"ה נמצא איתנו במשך השבוע ו'תובע' ממנו הרבה מאמץ בעבודת ה' – אנו מתפללים (התפילה עצמה נקראת 'עבודה'), צריכים לגמול חסד, ללמוד תורה, לדבוק בבורא, לאהבו ולירא ממנו, ועוד ועוד.
אנו 'עובדים קשה' בכדי להחדיר אלוקות לתוך המציאות ובתוך עבודה זו ה' נמצא איתנו – גם הוא 'עובד בזה' כביכול, גם הוא 'מתאמץ' איתנו בכדי שהמציאות תהיה כלי לאור הגדול שלו.
והנה – 'באה שבת, באה מנוחה, כלתה ונגמרה המלאכה' – בשבת עיקר התחושה היא שכביכול, כל מלאכתו של ה' עשויה והעולם נשלם ובא אל תיקונו. ה' מסתכל על כל המצוות שעשינו כל השבוע ומאד מאד נהנה מהן.
הוא מעריך באמת!
כיצד התענוג של ה' בשבת שייך אלינו?
מכיוון שעל ידי מעשינו נהיה תענוג לה', זכינו לקבל את מצוות השבת ולהתענג בה עם ה', כך כל יהודי אם ירצה יזכה לחוש כיצד בשבת ישנה הרגשה של 'מעין עולם הבא'.
אולם, עדיין אנו מרגישים שגם אם אנו זוכים 'להריח' ולהתבשם קצת מתענוג השבת, עוד לא זכינו לחוות ממש את התענוג הזה. מדוע זה כך?
אנו לא זוכים להרגשת התענוג הזו, כי אנו לא מספיק מעריכים את מה שאנו עושים (בכלל, עיקר הקושי שלנו בחיים נובע מהאכזבה שלנו – ושל אחרים – מעצמנו, ומכך שאנו בטוחים שגם ה' מאוכזב ממנו…).
הרי התענוג הוא ממעשה המצוות שלנו, ה' נהנה ומתענג מכך כי הוא יודע את מעלת המצוות שאנו עושים, ואילו היינו מעריכים את גודל המצוות שלנו היינו יוצאים מגדרנו מרוב תענוג.
התענוג – חלק בלתי נפרד מקיום המצוות.
השבוע היה יום ההילולא של אוהבן וסנגורן של ישראל ר' לוי יצחק מברדיטשוב. הוא, ועוד הרבה צדיקים, זכו לגלות קצת מהתענוג שיש לה' מכל מצוה שיהודי עושה.
יותר מכך – התענוג של ה' מהמצוות שלנו הוא זה שנותן ערך למצוות והוא זה שגורם להן להיעשות. ללא שהיינו זוכרים – אף אם בזיכרון עמום – שה' נהנה מזה לא היינו מצליחים להמשיך לקיימן.
חלק בלתי נפרד מהמצוות הוא הרצון של ה' שאנו – פועלי המצוות – נרגיש את התענוג שיש לו מהן, ולכן הוא נתן לנו עוד מצווה מיוחדת, מצוות השבת, בה הוא מגלה לנו את גודל התענוג שיש לו מכל המצוות, וכאילו 'כל מלאכתו עשויה' וכל העולם כבר מוכן לגאולה השלמה.
שמור וזכור – השותפות שלנו.
'זכור ושמור בדיבור אחד' – מצוות זכירת ושמירת השבת הן בעצם היכולת שלנו להיות שותפים בתענוג של ה' מכל מה שנעשה השבוע על ידנו.
שנזכה – בפרט השבת ובכלל בכל שבתות השבוע – להרגיש את התענוג האינסופי שיש לה' מכל ששת הימים בהם אנו עובדים אותו, כך נפסיק להיות מאוכזבים מעצמנו וכך חיינו יהיו מוארים ושלמים.
שבת שלום!
בית 'עוד יוסף חי'.
לקבלת המייל השבועי לחצו כאן
