תשובה.
ריבוי האסוציאציות שנקשרו למילה הפשוטה הזו הן כמספר הנשמות היהודיות שישנן, ואולי יותר…
לכל אחד מאיתנו מתנגנת המילה 'תשובה' בניגון שונה וייחודי – לאחד ניגון נוקשה ותובעני עם דרישות לשינוי וחשבון נפש מדוקדק; לשני ניגון עמוק ורצוף געגועים המזמין מקומות נעלמים להיפתח; ניגון התשובה של השלישי הוא ניגון שמחה סוחף, וכך עוד ועוד…
מה יש בה בתשובה שהיא זוכה לכל כך הרבה יחס ומשמעות?
עבודת התשובה נוגעת בעצם הקשר של היהודי עם ה'. באופן עמוק, לשוב בתשובה פירושו לחתור ללא הרף אל אותה נקודה בה אני עומד נוכח פני ה', פנים בפנים, בדבקות אמת ללא מסכים והגבלות.
סביב נקודת העצם הזו ומתוכה מסתעפים כל מרכיבי עבודת ה' – מעבודת התפילה, דרך לימוד תורה וקיום המצוות ועד מבצעי חסד ואהבת הזולת.
בשבועות הקרובים ננסה לצייר כמה מדרכי התשובה והלבושים בהם נתלבשה במהלך הדורות והזמנים, מתוך תקווה כי התבוננויות פשוטות אלו יפתחו את הלבבות ונשוב אליו באמת ובתמים.
'אם כעבדים…'
בימים עברו, עיקר עבודת התשובה היתה מונעת מרגש היראה.
מודעות האדם לשפלותו ופגמיו על רקע הפער האינסופי שיש בינו לבין בוראו יצרו אצל היהודי תחושת כיווץ ויראה גדולה בפרוס הימים הנוראים.
יראה זו מביאה את האדם לחשבון נפש עמוק מתוך תחושה "כי לא יצדק לפני כל חי", ומי אנו כי נעמוד לפני מלך מלכי המלכים לדין ומשפט.
בכוחה של תשובה מיראה וההכנעה שהיא מולידה בנפש להפוך את האדם לכלי ראוי ומתאים לעבודת ה', לקבל עליו עול מלכות שמים ולהתמסר כראוי ללימוד תורה ולקיום מצוות בהידור.
ובאופן מעשי – תשובה מיראה פירושה לשוב אל ה' כעבד סורר אל אדונו.
במהלך השנה לא עשינו את המוטל עלינו, לא קיימנו את ציווי מלכנו וכעת אנו שבים בבושת פנים ומקבלים מלכותו בלב שלם ורוצים בכל מאודנו להתמסר לרצונו ולמלא כל דרישותיו.
תתחילו להתגעגע…
עם הופעתה של תנועת החסידות בעולם לבשה עבודת התשובה לבוש חדש – תשובה מאהבה. "אל מלך יושב על כסא רחמים" וברחמיו הגדולים הוא מזמין אותנו אליו, רוצה בתשובתנו ומחכה לפגוש בנו.
אמנם הלכנו רחוק השנה, תעינו ומרדנו אך אהבה זו מזמינה אותנו לצאת ממקומנו ולרוץ אל תוך החבוק של ה', לשוב אליו כאל אבא המצפה לשובו של בנו האהוב וכאשה הזוכה להתאחד שוב עם בעל נעוריה.
בעוד תשובה מיראה הופכת את הזדונות לשגגות ומגלה כי כל הנפילות והפגמים נעשו בשוגג, הופכת התשובה מאהבה את הזדונות לזכויות. כאשר אוהבים באמת אזי העבירות אינן רק גורם מפריד ומפריע שטוב לו להיעלם ולהישכח אלא הן מתגלות כמנוע אדיר של אהבה עזה ורצון אינסופי להתקרב.
בשביל לזכות לתשובה מאהבה צריך פשוט לעורר געגוע. אם על ידי ניגון עמוק, התוועדות חברים פנימית או תפילה מעומק הלב. להיזכר שיש לנו אב רחום בשמים האוהב אותנו וחפץ בתשובתנו, להתגעגע אליו ולאחל לעצמנו שהאהבה הזו לא תפסק לעולם.
פרץ של שמחה!
לאחר תשובה מאהבה וגעגוע מה חסרנו? מה עוד נשאר לבקש?
אם נתבונן מעט נראה כי עם כל החן והמתיקות שבגעגוע, עדיין שייך הוא למרחק ולפער. אנשים רחוקים מתגעגעים זה לזה ועיקר האהבה מורגשת כאשר הנאהב נעלם מעיניי ורק אהבתו בוערת בלבי. כאן מתבקשת התשובה ללבוש לבוש חדש והוא – השמחה.
תשובה משמחה נובעת מן המפגש עצמו. כשהאוהבים נפגשים אזי רגש האהבה הופך לפנימי ונסתר יותר ותחתיו, בצורה גלויה ומורגשת, תפרוץ שמחה גדולה. כילד שתעה בדרכים הרחק מביתו והוא אוהב את אביו ומתגעגע אליו, אם יזכה להגיע אל ביתו ורגע המפגש יתקרב, תחליף את האהבה והגעגוע פרץ של שמחה.
במבט היסטורי, נראה כי דווקא ירידת הדורות בחיצוניות מזמינה עליה בפנימיות. בדורות קודמים חיו יהודים בעלי יראה ומלאי אהבה, בדורנו נראה כי נתמעטה עבודה זו וגילויים של רגש חי ופועם כלפי ה' הפכו לנדירים יותר.
אכן, דווקא בשל ירידה זו נדרשת התשובה לבוא בלבוש השמחה כאומרת – אנו לא מסתפקים בהתעוררות רגשית, עזה ככל שתהיה אך מרוחקת, רצוננו להיפגש באמת, להרגיש קרובים ורצויים, להרגיש בבית.
אז תתענג על ה'…
כלל גדול הוא בפנימיות התורה כי כל תנועה פנימית מורכבת משני כיוונים הפוכים זה מזה ומשלימים זה את זה – רצוא ושוב.
ה'רצוא', כשמו, רץ לפרוץ את הגדרים והמגבלות, לפגוש את ה'מעֵבֶר', לצאת מגדרי העולם ולשוב אל אותה נקודת אלוקות נעלמת הנמצאת מחוץ למוכר ולרגיל.
ה'שוב' כשמו כן הוא – התיישבות ומנוחה, השבת האור האלוקי אל תוך כלי העולם המוכר והרגיל.
דרכי התשובה עליהן דובר עד כה – מיראה, אהבה או שמחה – הן כולן תשובות של רצוא ויניקתן מהרצון לפרוץ את גדרי העולם ולפגוש את ה' הנמצא מחוץ לו. כאן צריכה התשובה לבוא בלבוש חדש, לבוש של 'שוב' – תשובה מתענוג.
מימד התענוג שבתשובה נובע משובו של האדם אל ה' כפי שהוא מתגלה במקומו האמיתי, כאן בתוך מציאותו המוכרת והיומיומית. לאחר הרצינות וההכנעה שביראה, הריצה מלאת האהבה אל ה' או שמחת המפגש, עלינו לשוב אל מציאותינו, החיים כפי שאנו מכירים אותם כל השנה, ולהתענג מהם בעצמם.
ימי התשובה מזווית התענוג שלהם הם בעצם הזדמנות פז לעצור את שטף החיים ואפילו את שטף עבודת התשובה המאומצת, ולהתענג מעצם מציאות ה' בעולמנו.
אנו מוקפים בטוב ובחסדים ועלינו רק לבנות עוד ועוד כלים לטוב הזה, להתמסר לשליחותנו ועבודתנו בפשטות, בחיות ובשמחה.
לבושי התשובה בחגי תשרי.
את לבושי התשובה עליהם דיברנו עד כה – יראה, אהבה, שמחה ותענוג – הצגנו כהתפתחות היסטורית וכמבנה שנבנה בפרספקטיבה של דורות. במבט עמוק יותר נראה כי עבודת התשובה מחליפה את לבושיה מדי שנה בשנה, במהלכו של חודש התשובה – חודש תשרי.
חודש תשרי נפתח ביום דין ומשפט, ראש השנה. עיקר עניינו של חג זה הוא המלכת ה' עלינו ועל העולם כולו והעבודה הנגזרת מכך היא עבודת היראה וקבלת עול פשוטה ובסיסית כעבד למלכו.
יום הכיפורים הבא לאחר מכן אינו יום דין אלא יום סליחה וכפרה, יום של גילוי אהבה אינסופית. גם הזכרת העוונות, פירוט החטאים והווידויים נעשים מתוך ידיעה ברורה כי "על כל פשעים תכסה אהבה" ואין יום טוב יותר מיום זה להפוך את כל הזדונות לזכויות.
בחג הסוכות – זמן שמחתנו – השיבה אל ה' מופיעה כשמחה גדולה, שמחת אהובים שמתראים זה עם זה ויושבים להתוועד יחד.
בשמיני עצרת המרוץ נעצר, והשמחה מפנה את מקומה לטובת רגש התענוג. חוזרים אל תוך הבית, בלי מצוות מיוחדות או מבצעים חשובים, רק להסתובב 'סביב עצמנו', להקיף ולהקיף את נקודת העצם הפנימית ולהפנים כי באמת הכל נמצא ממש כאן, לא בשמים היא ולא מעבר לים אלא בפיך ובלבבך ממש. רק נשאר – לעשותו.
רוצה גם לקבל לגימות של אור? לחץ כאן ונוסיף אותך לקבוצה השקטה
