לבקש חיים…
כולנו מכירים את ראש השנה כיום של דין ומשפט, הספרים פתוחים וכל באי עולם עוברים לפני ה' כבני מרון, נידונים ונכתבים. אולם עיון קצר בפסוקי התורה מגלה כי אין אזכור כלל לראש השנה כיום דין ותחת זאת מוצג החג כ"יום תרועה" לכבודה של מצוות השופר.
מהו אם כן סוד היום הזה? מהו הדין ועל מה המשפט ואיך מתקשרים הללו למצוות השופר?
בכתבי החסידות מובא כי בליל ראש השנה מסתלקת החיות של השנה הקודמת ובתקיעת השופר מתחדשת החיות של השנה שבפתח.
הסתלקות החיות והתחדשות החיות אינן חיים ומוות כפשוטם, כמובן, אלא עמידה מול השאלה מהיכן וממה אני רוצה לקבל חיות השנה? האם חפץ אני בחיות שטחית ורדודה היונקת מתענוגי העולם ותאוותיו או שמא אני רוצה לחיות מהתמסרות למלך החפץ בחיים ומעבודתו בלב שלם?
על זה הדין וסביב נקודה זו נסוב המשפט – מהיכן אחיה השנה ואיזו חיות תהיה לי.
ומהי התשובה לשאלה עמוקה ופשוטה זו? קול שופר עמוק ופשוט. ללא הסברים שכליים, ללא תובנות עמוקות, רק להביא את הלב החוצה – אני רוצה לחיות באמת!
רק אל תרצחו את גדליה…
ראש השנה מאחורינו, יום הכיפורים לפנינו ואנו בעיצומם של ימי תשובה תוססים, והנה, לתוך כל 'תנופת התשובה' השמחה והמטהרת הזו נכנס פתאום יום לא צפוי, לקוח מימי החורבן האפורים – צום גדליה.
מה קורה פה? גם אם נאלצנו לצום יום אחר ראש השנה כי היסטורית נרצח גדליה בראש השנה, לא נוכל לפטור את סמיכות התאריכים הזו בלא התבוננות פנימית על הקשר ביניהם.
ראש השנה מלווה אצל כל יהודי פנימי (וכל היהודים פנימיים בפנימיותם…) בציפיות ורצונות, חלומות על התחדשות ותקוות לשינוי. במוצאי החג אנו עשויים לגלות כי במובנים רבים נשארנו כשהיינו – אותן תאוות, אותן התמודדויות ואותם קשיים.
כאן מתעורר קולו של היצר ה'מסביר' לנו היטב שכנראה לא קרה כלום באותם ימי חג עמוסים – רצית וקיווית והכל דמיונות. הן אמת שהיו נקודות של גַדְלוּת – קיימתי מצוות שופר והתאמצתי בתפילה, קראתי תהילים והידרתי בסעודות החג, אך כל אלו כנראה לא שווים דבר.
זה נקרא לרצוח את גדל-יה. 'להרוג' את אותן נקודות גַדְלוּת בהן ה' התגלה, ולהשתכנע כי לא היה פה שום דבר משמעותי בעזרתו אוכל להשתנות ולהתחדש.
כמו גדליה בן אחיקם עצמו שלא האמין לאלו שהזהירו אותו מפני מבקשי נפשו, משום שבתוכו לא האמין שהוא וחבורת האנשים שעמו 'שווים משהו' בכדי שמאן דהוא ישקיע לפגוע בהם.
לפי זה, צום גדליה הוא תמרור אזהרה חשוב בדרך התשובה – יש מצוות, יש גילויים, יש התעוררות. רק אל תהרגו אותם.
עבודת התשובה? אפשר לנוח…
אנו בערב שבת הנקראת על שם הפטרתה המיוחדת – שבת שובה. מה מוסיפה השבת על ימי התשובה שסביבה?
ככל שבת במהלך השנה גם שבת זו עיקר עניינה הוא – מנוחה, "שבת וינפש". אם בכל שבת השביתה היא מפעילות ימי החול ומעיסוקינו הרבים, אזי השביתה ב'שבת שובה', הבאה לאחר שבוע תשובה מאומץ, היא שביתה ממאמץ התשובה!
כמובן שאין כוונתנו לזנוח את התשובה אלא לצבוע אותה בצבע אחר, צבע של שבת. למה כוונתנו?
אנחנו אוהבים לפעול, ליצור ולדחוף, להרגיש ש'הדברים זזים'. כך גם ביחס לעבודת התשובה – מקבלים קבלות, מתאמצים בתפילות, תוקעים בשופרות ומרעישים עולמות. אלא שבתוך כל העשיה הרועשת יתכן ופספסנו כמה דברים, נקודות פשוטות ובסיסיות שאולי הלכו לאיבוד.
שבת היא הזמן לשבות מכל הרעש המבורך, להניח למאמצים ולהעמיד את התשובה על נקודת היסוד הראשונית והגולמית ביותר שלה.
"אל יצא איש ממקומו ביום השביעי", כי כל מה שאתה מחפש ומבקש נמצא כאן לידך, רק תמצא כמה דקות של שקט לחשב מסלול מחדש, להרים עיניים לשמים ולומר לו: "אבא, חזרתי. אני רוצה אותך ורק אותך".
זהו, תשובה של שבת.
לא חייבים כלום…
"כל נדרי" – צמד מילים שמרטיט כל לב יהודי חם ורגיש. מה יש בה, בתפילה הזו, שתוכנה הוא נוסח ענייני 'יבש' של התרת נדרים, שפועלת רטט בלבבות ועמה אנו פותחים את היום הקדוש בשנה?
יום כיפור, מעבר להיותו יום סליחה ומחילה, מופיע בתורה גם כיום של שחרור וחופש. בזמן שמצוות היובל נוהגת היתה נשמעת תקיעת שופר ביום הכיפורים ובעקבותיה היו כל העבדים חוזרים לבתיהם והשדות היו שבות לבעליהן המקוריים.
אמנם, בעוונותינו אין היובל נוהג בזמן הזה, אך את טעם החירות כל אחד יכול לטעום בעבודת יום הכיפורים ובהתרת הנדרים שבפתחו. כיצד?
חיינו מלאים מחויבויות וצרכים – אנו חייבים לאכול ולישון, להתפרנס, להצליח ולהרוויח ועוד ועוד עד אין סוף. והנה יום אחד בשנה ניתן להרים את הראש ולומר – "אני לא חייב כלום!"
לא חייב לאכול ולא לשתות, לא לעבוד ולא לנוח. כמו מלאך בלבן אני מתיר את ה'איסורֵי' וה'חרמֵי' וה'קוֹנמֵי', מתנתק מכל הצרכים הללו שקושרים אותי כל כך חזק לעולם הזה ועף…
נכון, זה יגמר, ומחר בערב אנחת חזרה נחיתה קשה ואולי קצת כואבת, אבל כבר טעמתי מהו חופש, נשמתי אוויר אחר. ובמהלך השנה, כשאהיה קבור עד מעל הראש בהתחייבויות וגדרים, איסורים ומאסרים, אוכל פתאום לעצום עינים, להיזכר, ובעזרת ה' גם קצת להשתחרר…
גמר חתימה טובה!
רוצה גם לקבל לגימות של אור? לחץ כאן ונוסיף אותך לקבוצה השקטה!
