לט' באלול, יום פטירת ר' צדוק הכהן מלובלין זצ"ל.
ר' צדוק לא הגיע משושלת חסידית, ועיקר פרסומו לא בא מה"חצר" שהקים אלא מתורתו שנתפרסמה בספריו הרבים. הוא נולד למשפחת "מתנגדים", וכבר בילדותו נתפרסם כעילוי מיוחד, ובעל ידיעה רחבה גם בחכמות כהנדסה וחשבון. בגיל צעיר נתוודע לר' מרדכי יוסף מאיזביצא, בעל "מי השילוח", והפך לתלמידו הנאמן, ממנו למד את החסידות המעמיקה בתולדות ישראל והמבררת כיצד מכל נטיות לב האדם עולה לבסוף כבוד ה' ורצונו.
לאחר פטירת רבו היה ר' צדוק מהיושבים ראשונה אצל חברו ר' לייבל'ה אייגר, ותקופה זו היתה לו לתקופת "שתיקה", כשהוא מסתגר בעצמו בעבודה פנימית והתעלות בדקדוקי טהרה ויראה. בשנת ה'תרמ"ח, כשנפטר ר' לייבל'ה, נענה ר' צדוק להפצרות ראשי החסידים וקבל על עצמו עול הנהגה. שנים רבות סרב ר' צדוק לשמש ברבנות, על אף ההצעות הרבות, והתפרנס בדחקות ובעוני מחנות של בגדים ישנים שניהלה אשתו.
ר' צדוק היה גאון בהלכה, ותשובותיו נדפסו בספר "תפארת צבי", אך רוב ספריו – השזורים דברי חז"ל בבקיאות ועומק מופלאים – עוסקים בפנימיות התורה בדרכו המיוחדת. ר' צדוק עסק רבות בבירור מעלתם של ישראל – גם הנראים כרשעים – מול האומות, לצד נושאים נוספים רבים ומגוונים, מ"פקידת עקרות" עד "שיחת שדים". מספריו: "פרי צדיק" על התורה, "צדקת הצדיק", "תקנת השבים", "רסיסי לילה" ועוד, אשר בשנים האחרונות יוצאים לאור מחדש במהדורות יפות, עם התרחבות העיסוק בתורתו.
כשהתחיל ר' צדוק לנהוג באדמורו"ת ופתח בדברי תורה לאחר תקופת שתיקתו הארוכה, דרש בפעם הראשונה בפרשת בשלח, ופתח ואמר: "דבר אל בני ישראל וישובו ויחנו לפני פי החירות, – "צריכים להתיישב יפה, צריכים לחנות ולנוח לפני שנותנים חַירות לפה לדבר". זכותו ותורתו יגנו עלינו ועל כל ישראל.
תאמין בעצמך
"כשם שצריך אדם להאמין בה' יתברך, כך צריך אחר-כך להאמין בעצמו. רוצה לומר שיש לה' יתברך עסק עמו, ושאיננו פועל בטל שבין לילה היה ובין לילה אבד, וכחיתו שדה שלאחר מיתתם נאבדו ואינם. רק צריך להאמין כי נפשו ממקור החיים יתברך שמו, וה' יתברך מתענג ומשתעשע בה כשעושה רצונו. וזהו פירוש "ויאמינו בה' ובמשה עבדו", פירוש 'משה' רצונו לומר כלל ששים ריבוא נשמות ישראל בדור ההוא האמינו האמינו שה' יתברך חפץ בהם, ורוצה ומקבל נחת רוח מן החלק הטוב שבהם."
צדקת הצדיק אות קנד
