לי"ג שבט, יום ההילולא של רבי מרדכי מלעכוויטש, זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל. מעובד מדברי מו"ר הרב יצחק גינזבורג שליט"א.
פעם נסע רבי מרדכי עם רבו המובהק, רבי שלמה מקרלין בדרך ונכנסו יחד לפונדק. שם הם פגשו עוד צדיק מצדיקי הדור – רבי מרדכי מנעשכיז. ישבו שלשתם יחד ורבי שלמה מקרלין נכנס לדבקות. באותו זמן נכנסו שני גנרלים של הקוזקים לפונדק וראו כיצד יושב יהודי הדור מכובד – רבי שלמה – וכלל לא מגיב למראיהם, לא זע ולא נע. הם התחילו לצעוק עליו חזק שיגיב אך ללא תועלת.
ברוב רוגזם הם שלפו את החרבות והחזיקו אותן על צווארו של רבי שלמה – כל זה לעיני תלמידו המובהק, הקשור אליו כבן ויותר מבן, רבי מרדכי מלעכוויטש.
כאשר הקוזקים ראו שרבי שלמה עדיין לא שם לב אליהם הם הרפו ממנו והלכו משם, אך רושם ממקרה זה נשאר אצל התלמיד, רבי מרדכי: פניו של רבי מרדכי נעשו חוורות כסיד, ועד סוף ימיו – האריך ימים עוד כחמישים שנה – נשאר חוורון בפניו מסיפור זה.
לאחר מכן התבטא רבי מרדכי, מי שבאמת עבר את החוויה, שעכשיו הוא מבין את מאמר חז"ל "אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים", כלומר, שגם לאחר גזר דין מות יש מקום לבטל את הגזירה על ידי תפלה מקירות הלב, ככתוב על חזקיהו שפנה לקיר והתפלל מקירות הלב.
נספר סיפור נוסף אודותיו: פעם בא אברך אל רבי מרדכי ובקש מאתו כי הוא רוצה לעבוד את ה'. רבי מרדכי ענה לו: ה' לא צריך שיעבדו אותו, ה' הוא "דק על דק" (כלשון הפיוט הנדפס בסדורים קודם תפלת מוסף ליו"ט), תעבוד את עצמך, שהרי אתה מגושם מאד.
רק מתוך תיקון הברית, כאשר האדם זוכה להגיע לבחינת "דק על דק" בנפשו – לחזור לאפס, לנקודת "לפני אחד מה אתה סופר" – הוא משתחרר מהיותו גס ומגושם. טרם לכך, כל הרגשת התלהבות ורצון לעבודת ה' אינן אלא רתיחת הדמים ורצון של האדם לעבוד את עצמו (אלא שכאשר יזכה להדרכת רבי אמיתי יוכל לנצל שאיפות אלו לשם עיבוד ותיקון עצמו, עד שיזכה להגיע למדרגת "דק על דק" שבתוכו).
ע"פ שיעור כ"ד תמוז ה'תשס"ז, בעתה אחישנה עמ' רפד.
מתוך העלון 'הרכבת נוסעת'