ליקוטים לפורים.
ענוי הדעת
ידוע מה שנאמר בזוהר הקדוש על הקשר בין יום-הכיפורים לפורים, "פורים – כיפורים", ומשמע מזה שמבחינה מסויימת גדולה מעלתו של פורים יותר ממעלתו של יום הכיפורים שהוא רק כְּפורים. ומדוע?
על זה אמר הרב הקדוש ר' שמחה בונים מפשיסחא: ביום הכיפורים המצוה היא לענות את הגוף מאכילה ושתיה וכדו', אבל בפורים המצוה היא לענות את הדעת, שהרי "חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע…" – וענוי הדעת גדול יותר מענוי הגוף.
ובעל ה'אבני נזר' אמר בעניין זה: בפורים צריך האדם לתת את הדבר החשוב ביותר – את הדעת שלו – עבור המצוה, שגם כשדעתו מסתלקת על ידי השכרות לא יעצור הדבר בעדו. והנה כל דבר שאדם נותן עבור המצוה – הרי בזכות זה הוא זוכה לקבל בחזרה את אותו הדבר עצמו ביתר שאת. כך גם בזכות נתינת הדעת בפורים – זוכה האדם על ידי זה לדעת שלמה ומחשבה טובה.
♦
לבסם עצמו
"מחויב איניש לבסומי בפוריא" – היינו שלא יתייאש שום אדם בעצמו, גם אם רואה בנפשו כמה פעמים שלא עלתה בידו כהוגן וכשורה, יתחזק בעצמו שלא יפול מדעתו. רק הוא יעשה את שלו אולי ימצא חן בעיניו יתברך מעתה. וזהו "לבסומי" – שעניין ביסום הוא כמו שמושחים עצמם בבשמים ותמרוקין כדי למצוא חן ולהתאהב – כן מחוייב כל איש ישראל לבסם עצמו במצוות ומעשים טובים, גם אם מרגיש בנפשו שהוא בשפל המדרגה עד דלא ידע בעצמו בין בחינת ארור המן לבחינת ברוך מרדכי, היינו שאינו מוצא בעצמו שום מידה שיהיה מבחינת ברוך מרדכי. וכמו שידוע לנו מגדולי הצדיקים שבאמת לא החזיקו טובה לנפשם למצוא בנפשם שום יתרון ומעלה על האנשים הגרועים ביותר…
כי זה היה עיקר נס פורים, לאחר שהיו בשפל המדרגה ונשתעבדו לאחשורוש ולהמן, והיה נראה שהוסכם כן מן השמים.. ועם כל זה לא נפלו בדעתם ולא התייאשו בעצמם. כמו שנאמר "ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה", ולא נאמר 'לא כרע ולא השתחוה', רק לשון עתיד, להורות שהרהיב עוז בנפשו שלא ישתעבד לההיפוך בשום אופן, יהיה איך שיהיה. ועל ידי זה זכו להנס.
וזהו גם כן עניין "עד דלא ידע" – מפני שזכו לזה שלא מצד ידיעה והבחנה באיזה אופן יעלה בידם, רק ע"י עצם השורש שהוא למעלה מן הדעת, ובשורש אין שום שינוי מפני שהוא נצחי.
מתוך 'אמרי אמת' לאדמו"ר ר' יהודה ליב איגר מלובלין, פורים תרל"ד
♦
הארת פורים שומרת
ידוע שהארת הפורים גדולה מאוד וקדושה גדולה מאירה אז בעולם. על כן באה המצוה "לבסומי בפוריא", שבדרך-כלל צריך להזהר מזה, מפני שקדושת הפורים גורמת שמלמעלה שומרים את האדם מכל קלקול. אמנם ודאי שצריך להזהר גם בפורים מכל דבר עבירה, אך בדברי הרשות – שבכל הימים ראוי להשמר מהם – הנה בפורים אין בהם חשש מכשול.
וטעם הדבר, שדברי הרשות והחולין באים מ"קליפת נוגה", שאמנם אינה טומאה גמורה (כשלש הקליפות הטמאות) אך היא קרובה אל הרע ועלולה להפוך לרע גמור. אבל בפורים "רבים מעמי הארץ מתיהדים כי נפל פחד היהודים עליהם", דהיינו ששורשם הרוחני של הגויים למעלה נופל ונכפף בפני קדושתם של ישראל, ולכן גם למטה אין כח לרע לפתות את היהודי העוסק במצות הפורים.
ע"פ "עולת ראיה" לראי"ה קוק
♦
מלך כהמן
"איש יהודי היה"… הקב"ה מקדים רפואה למכה, וכיון שהיה המן רשע כזה שרצה להשמיד את כל היהודים – הוכן מקודם צדיק כזה כמדרכי שיוכל להגן על כל הדור. ולכן אמרו חז"ל "איש יהודי – יחידי", שהוא כולל את כל הדור. והנה חז"ל אמרו שאם אין ישראל עושים תשובה הקב"ה מעמיד להם מלך רשע כהמן ועושים תשובה ואז נגאלים. ויתכן לפרש שאם הפרטים של בני ישראל אינם יכולים לעשות תשובה, אז מזמין הקב"ה צדיק גדול, וממילא יעמוד נגדו רשע גדול, וכפי תיקון הצדיק יתוקנו כל הפרטים. והנה המן לא היה מלך, ולעומתו גם מרדכי היה צדיק לדורו, אבל לא נשלם התיקון על ידו. אמנם לעתיד לבוא כשיבוא מלך המשיח שהוא המושיע לכללות בני ישראל בכל הדורות, יעמוד נגדו מלך כהמן, ובזכות משיחנו תהיה מפלה לאותו רשע ותתרומם קרן ישראל במהרה בימינו אמן.
ע"פ שפת אמת לפורים תרמ"ז
♦
נס בלא דעת
"חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי". הנה כל פעולותיו של המן הרשע נהפכו לבסוף לטובת ישראל: עצת המן להרוג את ושתי – היא שהביאה לבסוף להמלכת אסתר שהמן נפל תחתיה; העץ שעשה המן למרדכי – לבסוף נתלה עליו הוא ובניו; עצת המן לעשות יקר וגדולה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו – היא שהשפילה את המן לפני מרדכי, ועוד. ואמנם כוונת המן בדעתו היתה להרע לישראל, אך הקב"ה הפך מעשיו לטובה שלא מדעתו. וכך האדם המבסם את עצמו ביין, הרי כל מעשיו הם כעת בלא דעת, כמו נס פורים שמתוך מחשבות הרשעים צמחה הישועה לישראל שלא מדעת הרשעים אלא בהשגחת ה' יתברך.
ע"פ "קדושת לוי" לר' לוי יצחק מברדיטשוב
♦
תפילה לפורים
רבונו של עולם, זכני לשמוח מאד מאד בימי הפורים בשמחה גדולה וחדוה רבה ועצומה. ונזכה לקים מצות קריאת המגלה בקדושה ובטהרה גדולה ובשמחה רבה ועצומה. ונזכה להתבונן גודל עצם הנס הנפלא והישועה הנוראה והעצומה הזאת, ולפרסומי ניסא בפני כל עם ועדה, ונזכה לקיים מצות "משלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים" ומצות סעודת פורים בשלמות גדולה ובשמחה רבה ועצומה. ונזכה לקיים מצות השכרות של פורים כאשר צוונו חכמינו זכרונם לברכה. ותעזרנו ותשמרנו שלא יזיק לנו השתיה והשכרות של פורים כלל לא בגוף ולא בנפש, ולא נזיק שום אדם ולא שום דבר על ידי השכרות. רק נזכה על ידי השכרות של פורים לבוא לתוך שמחה גדולה וחדוה רבה ועצומה מאד, לתוך שמחה של פורים, אשר אז מאיר הארה נפלאה ועצומה שהוא הארת מרדכי, אשר אין דוגמתה בכל ימות השנה. ואזכה להיות שמח בכל לב, ולשמח גם אחרים, לשמח כל ישראל עמך בשמחת פורים בחדוה רבה ועצומה מאד מאד, נגילה ונשמחה בישועתך בשמחה אמיתית באופן שיהיה לך לנחת ולרצון, ותקבל שעשועים גדולים משתיתינו ושמחותינו בפורים הקדוש. ונזכה גם עתה בכל שנה ושנה לנס הגדול והישועה הנפלאה של פורים, להכניע ולגרש ולעקור ולבטל מאתנו קלפת המן עמלק וזוהמתו הגדולה ולמחות שמו וזכרו מן העולם, ולטהר עצמנו מזוהמתו בקדושה ובטהרה גדולה, ולהמשיך עלינו קדושת מרדכי ואסתר. ונזכה להמשיך שמחת פורים על כל השנה כולה, לשמח תמיד בך בשמחה וחדוה רבה באמת.
מתוך לקוטי תפילות ח"ב לז
♦
אשר קרך בדרך
"זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים, אשר קרך בדרך…". שקליפת עמלק מתגברת על היהודי בעת שהוא כבר קצת עלה על הדרך לצאת ממצרים, והתחיל להשתחרר מנקודות הרע העיקריות שבו, אז במיוחד מתגברת עליו קליפת עמלק… דוקא בעת שאדם מתחיל להתייגע על הנקודה העיקרית בה הוא שבוי בידי הרע, אז משקיע היצר-הרע כנגדו את כל כוחותיו… כאשר ישראל היו כבר בדרך צאתם ממצרים, לאחר שכבר התגברו על עיקר הקליפה, כמו שנאמר "אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם", דוקא אז נתגברה נגדם הקליפה של עמלק באופן הקשה ביותר. ועניין מחיית עמלק נצחי מדור דור, שקליפה זו שייכת בכל דור ובכל אדם.
והעצה לכל זה היא בזכות אמונה. להאמין שאין דבר שיהודי אינו מסוגל לעמוד בו, ועליו להתחזק באמונה בכח הנצחי של יהודי ש"בני בכורי ישראל", שודאי שאין נותנים לו נסיון שאינו מסוגל לעמוד בו, ותפקידו הוא רק ללחום את מלחמת ה' בעמלק מדור דור.
'נתיבות שלום' לפרשת זכור
