פכים קטנים – הרב יצחק שפירא

"ויקם בלילה הוא ויקח את שתי נשיו… ויעבר את מעבר יבק… ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו עד עלות השחר."

"ויותר יעקב לבדו" – "אמר רבי אלעזר, שנשתייר על פכין קטנים. מכאן לצדיקים שחביב עליהם ממונם יותר מגופם. וכל כך למה, לפי שאין פושטין ידיהן בגזל". (חולין צא, א)

מדוע מתעקש יעקב אבינו לחזור בשביל פכים קטנים? מדוע לא לוותר עליהם?

אמנם יש כאן הסבר: "צדיקים חביב עליהם ממונם יותר מגופם", ולכן אין יעקב מוכן לוותר על משהו מממונו. אך גם זה אינו מובן: מדוע דוקא הצדיק מייחס חשיבות כזו לממון? אמנם אין בממון כל פגם, "שאין פושטין ידיהם בגזל", אבל מה מפריע לצדיק לוותר על משהו משלו?

מדת הרחמים

על פי הסוד, מדתו של יעקב אבינו היא מדת הרחמים. הרחמים באים מתוך הזדהות, שייכות וקשר אל המרוחם. המרחם על בניו מרגיש שהם חלק ממנו ולכן אינו יכול להתעלם מהם, וכך כלפי כל אחד שמתעוררים עליו רחמים.

אצל צדיק כיעקב, מגיעה מדת הרחמים אפילו עד הפכים הקטנים שבממונו. צדיק זה יודע שגם הממון, אשר הגיע אליו ביושר, משתייך אליו באמת. הרכוש שבידי האדם גם הוא כביכול "חלק" ממנו (לכן, למשל, יש משמעות להקרבת הקרבן כאילו הקריב האדם את עצמו).

על כן אין יעקב מוותר גם על פכים קטנים. כשם שאינו רוצה ואינו יכול לוותר על עצמו, כך איננו מוותר על כל השייך לו. דוקא מדת הרחמים מביאה לעקשנות ועמידה על האמת – "תתן אמת ליעקב".

יעקב ועשו

לעומת יעקב, מופיע עשו בפרשה כוותרן ונדיב: "ויאמר עשו יש לי רב". אך עשו מומחה במדות נאות בחצוניותן, ולכן נמשל לחזיר – אשר יש לו סימן טהרה חיצוני (מפריס פרסה) ולא סימן טהרה פנימי (מעלה גרה) (ראה רש"י בראשית כו, לד).

הויתור והנדיבות החיצוניים אינם מעידים על צדקות, אלא על חוסר שייכות. לכן יתכן שדוקא זה הפזרן והנדיב יתגלה כאכזרי. הרשע יכול אפילו להתנהג ברחמנות, אך אין בזה אמת, "ורחמי רשעים אכזרי" (משלי יב, י).

הרחמים האמיתיים מתחילים "בתוך הבית". מי שמרחם על משפחתו ועל עמו, ירחם כשצריך גם על כל בריה, "ורחמיו על כל מעשיו". מי שאוהב את רעיו וחפץ בטובתם, יתייחס נכון אל כל בריותיו של הקב"ה.

שלמות

הרעיון כאילו על עם ישראל "לוותר" למען "השלום", להיות מוכנים ל"לקרבנות שלום" ח"ו (– בטוי שהיה בשימוש רחב בתחילת תהליך "אוסלו") – זהו רעיון שכלפי חוץ יש בו נכונות גדולה לויתור, אך באמת אין כאן כל וותרנות אמיתית וחיובית. רעיונות כאלה יכולים לבוא מחוסר הבנה של השייכות ההדדית של בני ישראל זה לזה, והשייכות אל ארץ ישראל כולה. מי שמוכן ל"קרבנות שלום" יבדוק תחילה אם מוכן הוא להקריב את עצמו. אם לאו – אל יקריב אחרים, אל יתנהג בוותרנות שבתוכה אכזריות!

ואנו נלך בעקבות יעקב אבינו, וברחמים רבים לא נוותר מרצוננו על אף פך קטן. ובעזרת השם, נזכה לשלמות: "שלם בגופו, שלם בממונו, שלם בתורתו".