עשרת הדברים ושבע המצוות – הרב יצחק שפירא

הפעם נתבונן מעט בתוכן המיוחד של עשרת הדברות אשר שמענו בהר סיני.

אין חדש

הנה בבדיקה פשוטה של עשרת הדברות מתברר שכמעט כל הציוויים בעשרת הדברות אינם מיוחדים דוקא לישראל! הלא כל בני האדם מחוייבים בשבע מצוות בני-נח, וכמעט כל עשרת הדברות – מלבד מצות השבת – אינן אלא חזרה על מצוות בני-נח והרחבתן! ונפרט בקיצור: איסור עבודה זרה, לא תרצח, לא תנאף, לא תגנב – כל אלו הן משבע מצוות בני נח; כנראה שגם האיסור להשבע בשם ה' לשוא שייך בבני-נח, וכן כבוד אב ואם (עיין במשנה-למלך הלכות מלכים י, ז). נותר רק איסור "לא תחמד", שצריך-עיון האם נוהג הוא בבני-נח.

חיוב חדש

צריך לומר, אם כן, שעם ישראל נתחייב מחדש בהר סיני גם באותן שבע מצוות בני-נח! לא לחנם אמרו חז"ל "תרי"ג מצוות נאמרו למשה בסיני" – אף-על-פי שבאותן תרי"ג מצוות נכללות גם שבע מצוות בני-נח! וכך כותב הרמב"ם שכל תרי"ג המצוות, גם אותן שנתחייבנו בהן לפני מעמד הר סיני, איננו מחוייבים בהן כיום אלא מכח מתן תורה בהר סיני [פירוש השמנה, חולין ז, ו].

אך עדיין הדבר טעון הסבר: מדוע באמת לא ניתן להסתפק ברמת החיוב הפשוטה והבסיסית, ומדוע צריכים אנו להצטוות מחדש באותן המצוות?

אלה דבריו המאלפים של המלבי"ם:

וכלל עשרת הדברים הם מצוות שהשכל מחייבם, שכל אדם יכיר בשכלו שיש סיבה ראשונה ממציא כל הנמצאות… וכל שכן מצוות האחרונות [החל מ'לא תרצח'], שהם מצוות נמוסיות ששכל האדם מוכרח אליהם בטבע. והורה אותנו יוצר הנפשות, כי גם מצוות האלה השכליות, אם יעשום רק מצד השכל והנימוס לבד – שלא מפני יראת אלקים שהזהיר עליהם בקולות וברקים – זרועות השכל לא יעמדו מפני התאוה, כמו שראינו עמים רבים שחלפו חק בין ברצח בין בניאוף וגנבה.. וכמו שכתוב: "כי אמרתי רק אין יראת אלקים במקום הזה – והרגוני על דבר אשתי". לכן… אלקים הופיע לצוות עליהם, וכמו שאמרו חז"ל שאומות העולם לא רצו לקבל לא תרצח ולא תגנוב.

כלומר, אמנם כל שבע מצוות בני-נח הן "מצוות שהשכל מחייבן", אך באמת אין די בכך. אם מקור החיוב ובסיסו הוא אנושי בלבד – כזה הנובע משכל האדם, המוסר הטבעי, המצפון והרגש הנעלה – סופו להכזיב, במוקדם או במאוחר. הבסיס היציב לקיום הציוויים הפשוטים כל-כך, כמו "לא תרצח", ו"לא תגנב", איננו יכול להבנות על "רוח האדם" בלבד – גדולה וחשובה ככל שתהיה – אלא על יראת אלקים, על החיוב במצות ה'. וגם כשקיימת האמונה האנושית-הטבעית באלקים, לא די בה כל עוד לא יבוא האלקים עצמו ויצוה על האמונה!

להציל את העולם

ההתגלות האלקית במעמד הר סיני פותחת דוקא בחזוק המצוות הפשוטות, ה'אלמנטריות', הידועות לנו זה מכבר. אמנם גם מצוות בני-נח מקורן בציווי אלקי, לאדם ולנח – אך מקור זה הלך ונשכח, ובעצם כבר מתחילתו לא נתפס כהתגלות ממקור אלקי שמעבר וממעל לכל תחומי העולם הזה, אלא ככללי התנהגות אנושיים בסיסיים, פרי ההכרה בין טוב לרע ובין אמת ושקר. אך כל זה איננו יציב. גם האדם "הנאור", "החכם" ו"המודרני" יכול להגיע להצדקת רצח וזנות וחמס וכל תועבה, וכך יכולה אומה שלמה לומר: איננו חפצים בתורה שכתוב בה 'לא תרצח'…

רק ההתגלות האלקית לישראל – מיציאת מצרים ועד הר סיני – יכולה להציל את ההתנהגות הבסיסית, הנדרשת בעקרון מכל אדם. כש"אנכי ה' אליך אשר הוצאתיך מארץ מצרים", כשנוצר קשר בין ה' והאדם, כשה' "משדר אלינו מלמעלה" מה נדרש מאתנו – אזי מקבלים כל החיובים הקודמים, השכליים-המוסריים, את מקורם האמיתי ואת חותמם האלקי האיתן והנצחי. מעתה אסור לנו לרצוח ולנאוף ולגנוב לא רק מחמת שכך אומר השכל והמוסר – אלא מיראת ה' שציוה על כך, הוא ה' שיצר גם את השכל והמוסר האנושי עצמו [ויותר עמוק: אם עד עתה נתפסו הציוויים הללו רק כאמצעי ליצירת עולם יפה יותר, הרי ממתן-תורה הופך העולם עצמו ככלי ומקום לגילוי תורת ה'].

ומה עם אומות-העולם? האם כל הגוים מלבד ישראל נדונו בהכרח לקיום אנושי רעוע ומנותק מאת ה'? – לא ולא! כל בני-האדם צריכים להאמין ולהכיר במתן התורה מן השמים לישראל בהר סיני, ולקיים את מצוות בני-נח מתוך אמונה זו – אמונה הנוטעת את שבע-המצוות בתוך עשרת הדברות ובתוך תרי"ג המצוות שנתנו לישראל. כשיבוא הגוי להכרה זו, יהיה מ"חסידי אומות העולם" שיש להם חלק לעולם הבא, מתוך אחיזה בתורת ה' שנתנה לישראל בהר סיני (וראה בהרחבה לעיל בפרשת נח).