למשמעות הסולם שרואה יעקב אבינו בחלום.
מעובד מדברי הרב. ע"פ מעין גנים לפרשת ויצא. נדפס בעלון 'הרכבת נוסעת'
בראש פרשתנו מצוין שיעקב יצא מבאר שבע, אף שבפרשת תולדות כבר אמור שיצא לדרכו. לכן מסביר המדרש שאיזכור באר שבע הוא בעל משמעות משלו: "'מבאר שבע'… מבארה של שבועה, אמר שלא יעמוד עלי אבימלך ויאמר השבעה לי כשם שנשבע לי זקנך ונמצאתי משהה בשמחת בני שבעה דורות". יעקב יודע שברית אברהם ואבימלך עיכבה את כניסת בני ישראל לארץ שבעה דורות, וחושש שגם הוא יוצרך להשבע ויעכב את כיבוש הארץ לעוד שבעה דורות. את יעקב מנחה הכרה שטוב לצאת מהארץ, ובלבד שלא לחתום 'הסכם שלום' עם גוי בארץ ולערער בעצמו על המובטח לו לעתיד.
באופן דומה נדרש שבאר שבע היא "בארה של בכורה" ו"בארה של ברכות": יעקב חושש מעימות שני על שבועות טובות בהן זכה, שבועת עשו במכירת הבכורה וברכות יצחק, ומעדיף 'להעלם מהשטח' לזמן מה ובלבד שלא לערער את ההבטחה השלמה לה זכה ולא להתפשר על חלקה.
כמובן, אין לפרש יציאה זו מן הארץ כהפסקת העיסוק בעניני ארץ ישראל – שאלת יעקב האם לצאת מן הארץ היא השאלה האם לשמור בזמן זה על קשר חיצוני וגלוי לארץ או להתמקד זמנית בקשר הפנימי והרוחני לארץ, עד שיאזור כח לשוב ולכבוש את הארץ גם בגשמיות (שהרי, כדי לכבוש את המציאות יש צורך בחלק העמוק ביותר בתורה – בקבלה ה'לא מציאותית', שרק היא משפיעה גם במקומות בהם ההלכה ה'מציאותית' איננה מצליחה לפעול). או אז תתברר היציאה לחו"ל כירידה צורך עליה – כידוע שלמרות מעלת חכמי ארץ ישראל על חכמי בבל, כשעולה חכם מבבל הוא עדיף מחכמי ארץ ישראל. מי שקשור רוחנית לארץ (ועוסק בה בכל עת) חסר את המעלה המציאותית של הארץ, אך בשל היותו בלתי מציאותי אין הוא נכון לפשרות 'מציאותיות', ולכן דווקא הוא ינחל את הארץ בשלמות.
הבנה זו של הסיבות הגורמות ליעקב לצאת לחרן עוזרת לנו להבין טוב יותר את משמעות החלום של יעקב: המוטיב הבולט ביותר בחלום יעקב הוא הסולם. באופן פשוט סולם מבטא חיבור בין דברים רחוקים זה מזה – בין מהויות רחוקות או בין רבדי מציאות שונים. כך תפקיד סולם יעקב הוא לחבר בין שמים וארץ – "סֻלם מֻצב ארצה וראשו מגיע השמימה".
הבנת הסֻלם כסמל הכח להגשים בארץ את הרוחניות שבשמים מסבירה גם את קשר החלום ליציאה מהארץ כדי לנחול אותה בשלמות. כפי שהוסבר, יציאה זו היא מיקוד בקשר שמימי לארץ, אך ה"סֻלם מוצב ארצה" הוא המגמה להבאת קשר רוחני זה לגילוי חיצוני מעשי. יעקב עוזב את הארץ כשהמציאות לא מאפשרת להגשים את חזונו הרוחני באופן מעשי, אך מקבל ביציאה זו כח לאימות והגשמת החזון השלם. מעבר לכך, יש בסולם סמל פשוט נוסף – הסולם מאתגר, קורא לאדם לעלות ליעד שנראה רחוק ממנו. וכך דרשו חז"ל:
"מלמד שהראהו הקב"ה ליעקב אבינו שרה של בבל עולה ויורד ושל מדי עולה ויורד ושל יון עולה ויורד ושל אדום עולה ויורד. אמר לו הקב"ה ליעקב: יעקב, למה אין אתה עולה? באותה שעה נתירא אבינו יעקב… אמר לו הקב"ה אם אתה עולה אין לך ירידה, ולא האמין ולא עלה… אמר לו הקב"ה אילו עלית והאמנת לא היתה לך ירידה… הואיל ולא האמנת הרי בניך משתעבדין בהללו".
בחיבור השמים והארץ – לא רק בארץ ישראל ה'שמימית', אלא בעולם כולו – חש יעקב שמקומו בשמים, והוא יכול להאיר רוחניות ליושבים בארץ. "מלאכי א-להים" הם שרי אומות העולם המתחרים על שליטה בארץ החיצונית (א-להים = הטבע), ויעקב חש שייך ל"והנה הוי' נצב עליו [– על יעקב]", לאור הפנימי שמעל הטבע. אך הסולם תובע מיעקב לעלות – להשתתף במירוץ כ"מלאך א-להים" העולה לשלוט גם בחיצוניות המציאות. אילו לא פרש יעקב את הכשרון לחבר ארץ ושמים רק ככח שישמש אותו להאיר מלמעלה למציאות, בה שולט עשו, והיה לוקח לעצמו את שני צדדי הסולם, היה חוסך את הגלות (כי אז רק בו היה תלוי כל תיקון המציאות, על שני צדדיו, והוא יכול לפעול אותו מיד).
ראית הסולם קוראת ליעקב 'בחור הישיבה' להכיר שהשפעתו על העולם אינה רוחנית בלבד, וכי תיקון הארץ והגוים שבה תלוי בכך שישלוט גם בגשמיות – רק אז יבינו הגוים את מעלתו ויפתחו להיתקן על ידו, והוא יוכל להשפיע באמת על דעתם ולתקנה.