מבול של דעת – מו"ר הרב יצחק גינזבורג

התורה מספרת כי ביום י"ז בחשון התחיל המבול:

בִּשְׁנַת שֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה לְחַיֵּי נֹחַ, בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּשִׁבְעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ, בַּיּוֹם הַזֶּה נִבְקְעוּ כָּל מַעְיְנוֹת תְּהוֹם רַבָּה וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחוּ. (בראשית ז, יא)

סיפור המבול זכור כעונש האלוהי הכביר ביותר, אסון הטבע המוחלט בה"א הידיעה שהשמיד את האנושות כמעט כליל. אך לפי הקבלה, המזהה בכל מלה בתורה רבדים פנימיים נעלמים, מקפל בתוכו סיפור המבול גם חזון נבואי חיובי:

ובשש מאות שנה ל[אלף ה]ששי יפתחו שערי החכמה למעלה ומעיינות החכמה למטה… (זוהר א, קיז, א)

הזוהר מנבא שלקראת האלף השביעי יהיה בעולם מבול נוסף, אבל הפעם לא מבול שלילי של מים אלא מבול חיובי של חכמה. החזון מעורר לזכרון את הפסוק "מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים" (ישעיה יא, ט): בעידן הגאולה, צפויות הדעת והחכמה למלא את העולם כפי שבימי נח כיסוהו מי המבול. הדימוי השלילי של שטפון שאינו מותיר פיסת אדמה יבשה הופך, כאשר מעתיקים אותו לתחום הדעת, לחזון חיובי לפיו כל אזורי החיים מתמלאים בהכרת הבורא והקשר עמו.

שתי מהפכות

המכנה המשותף לשני המבולים הוא המבנה הדו-כיווני שבתשתיתם: כפי שבמבול המקורי שפעו המים מ"ארובות השמים" ו"מעינות תהום" כך גם עתידים מי מבול החכמה לשפוע מ"שערי החכמה למעלה" ו"מעיינות החכמה למטה". הרעיון של שני מקורות נביעה מובן למדי כאשר מדובר במבול כפשוטו, אולם מה פירושו במקרה של שפע רוחני?

הציור של שני מאגרי המים המופרדים בידי הרקיע מרכזי מאוד בכתבי הקבלה ומשמש לתאר שני סוגים של שפע. המים העליונים מבטאים שפע אלוהי המומטר כביכול מלמעלה למטה, והמים התחתונים שפע אנושי וארצי המיתמר כאד מלמטה למעלה. במקרה שלנו, מסבירים המפרשים כי שני המקורות מתייחסים, בהתאמה, לַתורה הניתנת מן השמיים, מלמעלה למטה, ולחכמת האדם הצומחת כביכול מתוך אדמת המציאות, מלמטה למעלה. ברגע מסוים בהיסטוריה, אומרת הנבואה, עתידים התורה והחכמה האנושית לשפוע ולפרוץ לפני השטח, ואז להתמזג לידי חכמה מקפת-כל אחת.

השנה אותה מציין הזוהר יוצאת בסביבות אמצע המאה ה-19. תקופה זו התגלתה לימים כזמן בו שני תהליכים מקבילים הגיעו לשיאם: בתרבות המערב, היתה זו שעת ההתגלות של המדע והאמנות המודרניים. לאחר שהבשילו בהדרגה מאז הרנסנס התפרצו המדע והאמנות לפני השטח במלוא ייחודם, ובזמן קצר שינו כליל את תמונת עולמנו ואורח חיינו. באותו זמן ממש, בעיירות היהודיות שבירכתי בימת ההיסטוריה, היה זה זמן התפשטותה של תורת החסידות מייסודו של רבי ישראל בעל-שם-טוב, שהחלה חושפת לרבים את חכמת הנסתר של היהדות ומחדירה אותה ללבם. אף כי החסידות לא עקרה הרים ולא הקימה מגדלים, היא היתה מהפכנית לא פחות ממהפכות המדע והאמנות. כמוהן, ייצרה אף היא כלי חשיבה ויצירה חדשים שבכחם לפתח את נשמתינו כפי שהמדע והאמנות פיתחו אותנו במישורי הגוף והנפש. מעיינות תהום וארובות שמים.

האם יכולות שתי המהפכות להפגש? לפי הקבלה והחסידות, הן לא רק יכולות אלא מוכרחות. חכמת האדם היא עשירה ורחבה, אך ללא הדרכה רוחנית ומוסרית הרי היא כגוף ללא ראש המגשש באפלה ומסכן את חייו. התורה עמוקה וגבוהה, אך כל עוד אינה מתבטאת בכלים ארציים הרי היא כראש בלי גוף המרחף בשמיים ואינו מתגשם. חיבור שני העולמות יגדיל את שניהם ויביאם לכדי שלמות חדשה.

שחזור התורה הקדמונית

למשל המים העליונים והתחתונים השלכות מרחיקות לכת עוד יותר. לפי המתואר בספר בראשית שני מקורות המים היו בתחילה ישות אחת ויחידה, ורק בשלב מאוחר יותר הבדיל הקב"ה ביניהם באמצעות הרקיע. משמעות הדבר היא, שאין לחשוב על התורה וחכמת האדם כעל חכמות נפרדות לגמרי, אלא כעל חכמה אחת שהתפצלה לשתיים, ומאז משתוקקים שני אגפיה להתאחד מחדש.

מהי חכמה קדמונית זו? המקורות מספרים אודות "חכמה של מעלה" שהתורה היא "נובלות" שלה – עלים המשתלשלים כביכול מתוך צמח נסתר וגדול הרבה יותר. חכמה עליונה זו מכונה במקורות אף היא תורה, אך במובן רחב יותר של המלה. מדובר במעין תורת-על, עליה נאמר במדרשי חז"ל כי היא קדמה לעולם, כי שימשה כתוכנית הארכיטקטונית לפיה הקב"ה ברא אותו, וכי היא תתגלה לעתיד לבוא כ"תורה חדשה" או "תורת משיח" שכל התורה הנלמדת בעולם הזה הבל היא בפניה. תורה זו היא מכלול האמיתות כולן – כולל אלו החבויות בעולמות המדע והאמנות שמחוץ לתורה. לימוד מתוקן של חכמת האדם, המזקק את תכניהם הנעלים מהסיגים הנמוכים המעורבים בהם, מתגלה איפוא כלא פחות מלימוד דברי אלקים חיים: כל התרחבות של הידע היא כסיב נוסף ששכלנו מצליח לפלות מהמארג האינסופי והנעלם של התורה שלמעלה ולמשוך לתוך התודעה האנושית. רמז גימטרי יפהפה לכך ששורש המדע והאמנות טמון בתורה העליונה הוא שמדע (114) ועוד אמנות (497) שווה בדיוק תורה (611).

מקטע הזוהר שלפנינו עולה תמונה שונה לגמרי מהתפיסות המקובלות לגבי היחס בין התורה ועולם החול. במקום אויבים המייצגים שני עולמות הפוכים ומסוכסכים, הם מתגלים כמעין אחים שהופרדו בלידתם. כל אחד מהם פנה לכיוון אחר, אך מוצאם המשותף נותר כעדות לאחווה הסמויה השוררת ביניהם. איחודם מחדש יחולל דבר מופלא באמת: שחזורה של התורה הקדומה ששלל חכמות העולם התפצלו ממנה.

חזון איחוד המדע, האמנות והתורה משתקף בפסוק מספר דניאל: "והמשׂכִּלים יזְהִרו כזֹהר הרקיע" (דניאל יב, ג). הרקיע הוא כמובן נקודת ההשקה של המים העליונים והתחתונים, אותו קו בלתי נראה שתמיד שימש כחוצץ בין חכמת התורה לחכמת האדם, אך לפי חזון האיחוד צריך להפוך לדבק המחברם.

אור במים

נסיים ברמז קבלי עמוק לכל הנושא. מבחינה גימטרית, י"ז חשון, בו החל המבול, הוא היום ה-טוב (17) בחדש חשון והיום ה-כי טוב (47) מאז תחילת השנה. הדבר הראשון בתורה עליו נאמר "וירא אלקים כי טוב" הוא כמובן האור. התרחשות המבול ביום זה פירושה שילוב האור והמים – המוליד את הקשת בענן (שאכן הופיעה לראשונה מייד לאחר המבול). על האור שנברא ביום הראשון נאמר כי היה אור חכמה רוחני, וכי מייד עם בריאתו גנז אותו ה' בתורה כדי שצדיקים בכל הדורות יגלוהו בהדרגה. כל דור אכן מגלה אור חדש בתורה, אך בעידן בו אמור להתרחש מבול החכמה אין להסתפק בכך, אלא לשאוף לחבר את האור עם מים. פירוש הדבר לקיחת תורת היהדות שקיבלנו כולנו בירושה והחדרתה לתוך הרעיונות, היצירות והדימויים החדשים של המדע והאמנות, עד שאורה יקרין לכל עבר בכל צבעי הקשת.