פרשת בראשית מתחילה בהרבה 'טוב' ומסתיימת ב'רע'. צריך לדעת לזהות את הרוע ולהתמודד אתו.
מ"טוב מאוד" ל"רק רע"
פרשת בראשית מתחילה באופטימיות, עם הרבה הרבה טוב, ומסתיימת בהרבה רע. במעשה בראשית אנו שומעים שהכל הוא טוב; כל שלב במעשה שמים וארץ נחתם ב-"וירא אלקים כי טוב", ובסיום: "וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד". אך בהמשך, אנו מתחילים להפגש אט-אט עם מציאותו של הרע: "ועץ הדעת טוב ורע", ומן העץ הזה אוכל האדם!
בתוך העולם הטוב שהיה מתחילה, מתערב עכשיו גם הרע, שהרי זה שאכל מעץ הדעת הפך ל"יודע טוב ורע". כעת, נראה שמעמדו של הרע הולך ומשתוה לטוב. אולם עדיין נדמה שהמצב אינו כל-כך גרוע, האדם רק יודע את הרע, אבל הוא עצמו אינו רע, חלילה.
אך ההדרדרות ממשיכה. בסוף הפרשה אנו מגלים שבני האדם – צאצאיו של אדם הראשון – השחיתו את מעשיהם: "רבה רעת האדם בארץ וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום". הטוב נעלם, ולפתע אנו מגלים עד כמה חדר הרע לתוך תוכו של האדם.
הרע יוצא מהארון
ניתן לתאר זאת באופן ציורי, כאילו במשך כל הפרשה אנו מנסים להתעלם מן הרע, לראות רק את העולם הטוב והנעים כפי שיצא מתחת ידי הבורא. והנה, לאחר עשרה דורות אנו מתעוררים לתוך המציאות הקשה ומגלים "שכל הדורות היו מכעיסים ובאים" (כלשון המשנה באבות ה, א).
וקצת יותר לעומק: בתחילה אנו לומדים על האדם בתור יציר כפיו של הקב"ה, ומנקודת המבט הזו הרע אינו כה ממשי ומפחיד, שכן "האלקים עשה את האדם ישר" (קהלת ז, כט). אך בהמשך אנו למדים שהאדם הוא דמות בעלת תפקיד מרכזי, לא בובה בתאטרון ולא חלק מן התפאורה. האדם הוא בעל בחירה בין טוב לרע, ובתור שכזה יש לרע קיום מאיים וממשי ביותר.
לא לאשליות
הלקח הוא שאין מנוס מלהכיר בקיומו של הרע גם בתוככי האדם. אמנם גם האדם עצמו נברא בתחילה כטוב, ואפילו "טוב מאד", "והנה טוב מאד – זה אדם" (בראשית רבה), אך מאז החטא יש לזכור כי גם "יצר לב האדם רע מנעוריו".
וכיון שנכיר באותו הרע, עלינו לשנס מתניים ולהלחם בו. כיצד נלחם ברע – זוהי סוגיה כבדה לכשעצמה, אך הצעד הראשון הוא עצם ההכרעה שאכן צריך להתמודד עם הרע. כל אותן התורות והתאוריות המתיימרות להחזירנו לגן-העדן של ראשית הבריאה, למצב בו הכל "טוב מאד", מבלי לעמוד במאבק נוכח הרע – שקר הן! האשליה כאילו ניתן לדלג על מלאכת התיקון הנדרשת, ולומר בשטחיות "הכל טוב" – היא אבי אבות הטומאה. לאחר שארס הנחש חלחל, לאחר שהרוע קנה לו אחיזה בעולם ובלב האדם – אין לנו אלא ללכת בדרך של "סור מרע ועשה טוב" (תהלים לד, טו).
להתמודד ולנצח
ראשית, למדנו כאן כיצד על האדם לגשת לתיקון עצמו. אמנם עלי לבטוח שהקב"ה נפח בי נשמת-חיים טהורה, אך אסור לי לשכוח את הנחש החבוי לעת-עתה בקרבי. יש לי את הכח להתמודד עם היצר-הרע ולנצח – "ואתה תמשול בו" – אך אסור לי לשכוח לרגע ש"אמנם כן, יצר שוכן בנו". שרש החטא הוא כאשר מתגנבת מחשבה שאולי הרע אינו רע, כמו שמסית הנחש את האשה לגעת בעץ הדעת. ואילו סוד ההצלחה במלחמת היצר נעוץ דוקא במחשבה הצלולה המכירה ברע, מזהה אותו ונלחמת בו. כך במישור הפרטי וכך גם במישור הכללי.
להלחם ברע
לאחרונה, לאחר מתקפת הטרור באמריקה [נכתב לאחר הפיגוע במגדלי התאומים], עלה לכותרות המושג "להלחם בטרור". ודאי שאותם הטרוריסטים, תומכיהם ושולחיהם, הם מתלמידיו של עמלק, וודאי שצריך להלחם בהם עד חרמה – אך האמנם יוצאות המעצמות להלחם ברע, או שמא לדאוג לנוחות ולאינטרסים שלהן? האם "העולם המודרני" קולט שעל-מנת להגיע לעולם "טוב מאד" עליו להעיז ולהתמודד עם הרע עצמו – הרע שנמצא גם בקרבו? ואולי דוקא העולם המודרני אחראי לשפיכות דמים לא פחותה כשרוקן את החיים מתוכן והקים עליו את המפלצת המעוותת הנלחמת בו?
מי יודע מה יצא מן הקואליציה של האדם והנחש ההולכים יחד להדביר מזיקים… ואולי מי שבאמת ירויח מכך יהיה דוקא הנחש?
ומובן שהדברים נכונים גם ביחס אלינו, בני ישראל היושבים בארץ ישראל. עלינו להשכיל ולהבין ש"טוב שבנחשים רצוץ את מוחו" (מסכת סופרים פט"ו), לא להתעלם מן הרוע ומן הצורך להתמודד עמו ולא לטשטש את "רעת האדם" שעלינו להתמודד עמה! רק כך, נזכה גם לטוב אמיתי.
"לדוד, אל תתחר במרעים… בטח בה' ועשה טוב, שכון ארץ ורעה אמונה… סור מרע ועשה טוב ושכון לעולם" (תהלים לז).
