עשרת ימי תשובה הם זמן הכרעה בנפש.
אמר רבי יוחנן: שלשה ספרים נפתחין בראש השנה, אחד של רשעים גמורין, ואחד של צדיקים גמורין, ואחד של בינוניים. צדיקים גמורין – נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים. רשעים גמורין – נכתבין ונחתמין לאלתר למיתה. בינוניים – תלויין ועומדין מראש השנה ועד יום הכפורים. זכו – נכתבין לחיים, לא זכו – נכתבין למיתה.[1]
כאן מופיעות שתי אפשרויות באשר ל"בינונים" – "זכו נכתבין לחיים, לא זכו נכתבין למיתה" – ומה קורה עם מי שממשיך להיות "בינוני" גם עד יום הכיפורים? האם הוא מאלו ש"זכו" או ש"לא זכו"?
זמן ההכרעה
והנה הרמב"ם כותב בלשון הזו: "והבינוני תולין אותו עד יום הכיפורים. אם עשה תשובה נחתם לחיים. ואם לאו נחתם למיתה"[2]. כלומר, בעשרת-ימי-תשובה על הבינוני לעשות תשובה, ואם לאו הוא מאלה ש"לא זכו" ונחתם למיתה.
וכאן נשאלת השאלה: מדוע אם הבינוני לא עשה תשובה הריהו נחתם למיתה? והרי סוף-סוף הוא נשאר בגדר "בינוני", ומדוע יחתם למיתה כמידת הרשעים?
על כך משיבים המפרשים שאם הבינוני לא עשה תשובה הרי שיש בידו כעת עבירה נוספת "משום דבאלו עשרה ימים של תשובה הוא חייב לעשות תשובה, ואם לאו הרי עוון אחד נוסף על העוונות"[3].
התקופה הזו של ימי התשובה היא תקופה של הכרעה. אי אפשר להשאר "בינוני". גם מי שעד עכשיו היה שקול, נתון בין הטוב ובין הרע, חייב כעת לעשות מעשה ולבחור בטוב. בזמן הזה, אם אינך מכריע ובוחר בטוב, אם אינך מתקדם למעלה, בהכרח אתה נסוג אחור. אם אינך עושה תשובה ונכנס ל"ספרן של צדיקים", הרי אתה מדרדר ונכנס ל"ספרן של רשעים" – כיון שעצם העובדה שלא עשית תשובה זוהי העבירה המכריעה את הכף לחובה!
הבינוני המתקדם
ומיהו אותו ה"בינוני"?
הרמב"ם מלמד שבעולם-הזה אין האדם יכול לדעת אם הוא נחשב "צדיק", "בינוני" או "רשע", משום שרק הקב"ה, "אל דעות", יודע כיצד לבחון ולשקול את האדם באמת. "לפיכך צריך כל אדם שיראה עצמו כל השנה כולה כאילו חציו זכאי וחציו חייב. וכן כל העולם כולו חציו זכאי וחציו חייב. עשה עבירה אחת הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף חובה… עשה מצוה אחת הרי זה הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות"[4].
בהרחבה, ה"בינוני" הוא מי שנתון בין הטוב ובין הרע – לא מבחינה "כמותית", במבחן מעשי-חיצוני בלבד, אלא היכן הוא "מונח" בנפשו, להיכן הוא משתייך באמת. לכן, ה"בינוני" הוא כל אחד מאתנו[5]. כל אחד צריך לקיים "אל תאמין בעצמך" ולחשוב שהוא מהלך כל העת על "גשר צר" [ובזה מובן שימי התשובה מראש-השנה והלאה נועדו לכולנו, ולא רק לקבוצה מסוימת של "בינונים"].
אם כן, כל אחד צריך לראות את עצמו ברגע זה כבינוני, ולכן להתקדם כל הזמן ו"למשוך" לכיוון הטוב. על האדם לומר לעצמו: אני בינוני ואני מתאמץ להחלץ מן הבינוניות ולדבוק בטוב, בשאיפה תמידית להפוך מ"בינוני" ל"צדיק". כיון שאני מהלך על גשר צר, חובה עלי להמשיך ולהתקדם ולא לדרוך במקום, כי דריכה במקום מביאה לנפילה ורק הצעידה קדימה יוצרת את שיווי המשקל הנדרש.
במזל מֹאזנַיִם
הנטיה הנפשית הרעה, שאסור לבינוני להתפתות אליה, היא הנטיה למנוחה וחוסר עשיה, "שב ואל תעשה". זוהי מחשבת-הפסול ש"הכל יסתדר" גם ללא מאמץ מיוחד; הרי בכל מערכות החיים קיימים כוחות שונים שלבסוף מאַזנים את עצמם, ואיכשהו הכל יתאזן וימשיך הלאה. אמנם יש בעיות ולא הכל טוב, אבל גם לא הכל רע, ולכן אין מקום לדאגה כי בין-כך ובין-כך עגלת החיים תמשיך לסחוב… לא!
בימי התשובה אנו נוכחים לדעת שאין דבר יציב ומובן מאליו. ההמשך דורש מאמץ מתמיד – "אשרי איש שלא ישכחך ובן אדם יתאמץ בך". את המֹאזנַיִם של חודש תשרי עלינו להטות לטובה, ולא להביט בהם בשויון נפש. בימי הדין, כשהכל עומד בשיקול, "מי יחיה ומי ימות", צריך האדם להתעורר לעשיה – "עורו ישנים משנתכם" – ולהבין שבאמת לא רק עכשיו אלא בכל זמן הוא חייב להתקדם כל הזמן, להיות "כל ימיו בתשובה".
נפסיק לחיות באשליה כאילו הכל ממשיך לנוע מאליו ב"חוק ההתמדה", ללא כל מאמץ והשקעה מיוחדת. המשך הקיום של האדם ושל העם – במעמדו הרוחני כמו במעמדו הגשמי – דורש מאמץ מתמיד, בהתקדמות מתמדת ותשובה כלפי הטוב. בכל מעגלי החיים שאנו נמצאים בהם, כאשר נדמה לנו שהגענו אל המנוחה והנחלה והכל ממשיך לתפקד מאליו – נקודה זו עלולה להיות ראשית הנפילה. צריך לחתור כל הזמן להוסיף טובה וברכה, להתקדם ולעלות ולא ליסוג אחור. כך נהיה מן ה"בינונים" שתמיד עושים תשובה, וזוכים להחתם לחיים טובים ולשלום, ולא מן הבינונים שאינם עושים דבר וממילא נופלים להחתם בספרן של רשעים ח"ו.
ומעל הכל, נזכור כי למרות ש"יצר שוכן בנו" ומנסה בכל עת להפילנו, הרי עזרתו של הקב"ה מובטחת לכל הבא להטהר, ומיד כשנחפוץ להתקדם ולא לקַבֵּעַ את הבינוניות – ישלח ה' ידו הפשוטה לסמכנו ולעודדנו, בדרך אל הטוב, "ואורח צדיקים כאור נוגה הולך ואור עד נכון היום". "ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ".
[1] ראש השנה טז,ב.
[2] הלכות תשובה פ"ג ה"ג.
[3] הלחם משנה על הרמב"ם שם.
[4] שם ה"ד.
[5] כך ניתן להתאים בין ה"בינוני" עליו מדבר הרמב"ם לבין ה"בינוני" המבואר בדברי אדמו"ר הזקן בספר התניא, "ספרן של בינונים", ואכמ"ל.
