החלום מגיע אלינו מאת ה' כדי שנפעל ונשנה את המציאות. צריך לדעת לחלום על חזון גדול, מתוך נאמנות לה'.
חלק ניכר מתקופת החורף אנו קוראים בתורה את הפרשות העוסקות בסיפור יוסף ואחיו. חסידים אומרים שצריך "לחיות עם הזמן" – דהיינו לחיות עם פרשת השבוע. אם כן, בתקופה הזו אנו אמורים לחוות מחדש את פרשות יוסף הצדיק, להתבונן ולהעמיק בהן ולדלות מסרים ותובנות לחיינו כיום.
החלומות מהווים מוטיב מרכזי בחייו של יוסף הצדיק, מחלומות המלכות שלו בעודנו נער, דרך חלומות שר המשקים ושר האופים, ועד לחלומות פרעה. נתחיל בחלומות פרעה, שבהן מופיע יוסף כפותר חלומות מומחה. הנה מיד לאחר פתרון החלום – על שבע שנות השבע ושבע שנות הרעב – יוסף מוסיף ומציע לפרעה לאגור מזון משנות השובע לשנות הרעב, אך האם עצה זו קשורה לפתרון החלום?
מה קרה לפרות הרעות?
נעיין מעט בפרטי חלום פרעה. בתיאור הראשון של החלום נאמר "וַתֹּאכַלְנָה הַפָּרוֹת רָעוֹת הַמַּרְאֶה וְדַקֹּת הַבָּשָׂר אֵת שֶׁבַע הַפָּרוֹת יְפֹת הַמַּרְאֶה וְהַבְּרִיאֹת" (ובדומה לזה בחלום השבלים) – אבל איך משפיעה האכילה על הפרות הרעות? לא כתוב בפירוש! אולי הן קצת השמינו… אמנם בהמשך, כאשר פרעה מספר את חלומו ליוסף הוא מוסיף עוד משפט של התרשמות "וַתָּבֹאנָה אֶל קִרְבֶּנָה וְלֹא נוֹדַע כִּי בָאוּ אֶל קִרְבֶּנָה וּמַרְאֵיהֶן רַע כַּאֲשֶׁר בַּתְּחִלָּה" – אך האם באמת פרעה ראה כך, או שזה כבר עניין של פרשנות?
נשאל עוד: מהו הפתרון של הפרט הזה שהפרות הרעות אוכלות את הטובות? אפשר לומר שהאכילה מלמדת על עוצמת הרעב, כמו שפירש רש"י: "ותאכלנה הפרות, סימן שתהא כל שמחת השובע נשכחת בימי הרעב". לעומת זאת, אפשר לומר שזהו סימן שבשנות הרעב יהיה בכל זאת משהו לאכול – האוכל שנשמר משנות השבע. וכך מפרש הרמב"ן "סימן שיאכלו שני הרעב את שנות השבע" – כלומר, מה שהפרות הרעות אוכלות את הטובות אין זה תיאור הרעב אלא קצה-חוט של הצלה! כמובן שלפי זה העצה של יוסף היא חלק מפתרון החלום, כדברי הרמב"ן "ומזה למד יוסף לאמר לפרעה ויקבצו את כל אוכל השנים הטובות".
לאחר שהעלנו כמה שאלות פרשניות הקשורות זו לזו, ננסה לצאת מהסבך.
תלוי איך מסתכלים…
נראה שיש הבדל בין הדרך שפרעה תופס את החלום לדרך שיוסף תופס אותו. החלום עצמו נתון לפרשנות – האם הפרות הרעות מרוויחות משהו מאכילת הפרות הטובות או לא. פרעה מתרגם את מראה עיניו כאילו הפרות נשארות רעות כבתחילה, וממילא אין כל תקוה, כי פירוש הדבר שלא יוותר שום דבר משנות השבע לשנות הרעב (בדומה לפירוש רש"י). ואילו יוסף אומר לו שהפירוש הזה לא נכון!
מדוע פרעה רואה כך את הדברים? כי הוא חושב שבחלום נמסרת עובדה מוגמרת, גזירה משמים שאין מה לעשות נגדה. אם כך, אם הכל נקבע מראש ללא יכולת של בחירה אמיתית מצדנו לשנות את הגזירה – אז באמת אין מה לעשות נגד הרעב. לכן, בראיה שלו, פרעה מפרש את החלום שהפרות הרעות נשארות רעות ורזות, "זה מה יש" ולכן יהיה רע מאד…
אבל יוסף בא ואומר לפרעה: הבעיה נמצאת בראש שלך. האמת היא שהחלום הוא רק חומר-גלם, משהו שאיתו אפשר לעבוד ובידינו הדבר לקבוע כיצד יתממש במציאות! בראיה הסובייקטיבית שלך אתה רואה שהרעב יכלה את הכל, "ולא נודע כי באו אל קרבנה", ואני אומר לך שזו טעות: כל האפשרויות פתוחות, ואם נעבוד טוב נוכל לגרום לכך שהפרות הרעות – שנות הרעב – יראו אחרת! האוכל של שנות השבע לא חייב להעלם לגמרי, הוא יכול להיות שמור וגנוז ולהותיר את רישומו גם בשנות הרעב! במבט הזה, הפרות הרעות אמנם לא הופכות להיות שמנות ויפות, אבל האכילה בהחלט תורמת להן – לא רק אכילה של חיסול אלא אכילה של תועלת (בדומה לפירוש הרמב"ן).
המבט הזה על החלום נובע מההכרה שהחלום לא מגיע סתם כך משום-מקום. יש מישהו ששולח אלי את החלום – "אשר האלקים עושה הראה את פרעה" – הקב"ה מדבר אלי באמצעות החלום ואומר לי משהו.
זהו שיעור ראשון בפתרון חלומות: החלום, הידע על העתיד הצפוי, מגיע אלינו מאת ה' כדי שאנו נפעל וננקוט יוזמה, נהיה אקטיבים ולא פאסיבים, כדי שנפרש אותו לטובה ובכך נשנה את המציאות!
לפרש את החזון
החלומות אצל יוסף אינם רק ידע מסתורי על העתיד. החלום הוא גם חזון – כמו שרואים במיוחד בחלומותיו של יוסף עצמו, המבין שהוא מיועד למלכות.
גם בחלומות אלו ניתן לראות שהחלום אינו רק מידע מוכן המוגש בעטיפה חלומית לעיני החולם, אלא שהאדם החולם הוא עצמו חלק מהחלום. הרי אם סתם אדם היה רואה בחלומו את השמש והירח והכוכבים מסתובבים לכיוון שבו הוא עומד, מדוע שיחשוב שהם משתחווים לו? אולי הוא פשוט נמצא בנקודת תצפית דמיונית מסוימת? אבל בחלום של יוסף הפרשנות והפתרון מתחילים בעצם העובדה שהוא מבין שגרמי-השמיםמשתחווים ולא סתם מסתובבים, כיון שהוא החולם והנוכחות שלו נותנת משמעות לכל הסיפור. ומדוע ישתחוו השמש והירח לבן-אנוש? כי הוא אדם בעל בחירה ובזה הוא נעלה מהם. גם כאן, החלום אינו מידע יבש, אלא הוא מכוון לפעולה, כי להיות מלך אין הכוונה לרחף באויר עם כתר על הראש אלא לעבוד למען העם.
אם כן, יוסף יודע לחלום ויודע לפתור, יודע איך להסתכל על הסמלים המופיעים לנגד עיניו ולהבין מה הם אומרים, יודע להציב חזון ולפעול להגשמתו.
הנאמנות – מפתח לחלומות נכונים
מניין נובעת היכולת המיוחדת הזו של יוסף? מה סוד הכישרון לתת משמעות לחלומות, ולהבין שהם קוראים לנו לפעול במציאות?
אם לא היה מדובר ביוסף הצדיק היה אפשר אולי לחשוב שיש כאן איש עם שגעון גדלות (מגלומניה), הבטוח שכל העולם מסתובב סביבו ושהוא היחיד שיכול להציל את העולם. אבל יוסף פועל מתוך תודעה שהוא רק מוציא לפועל את דבר ה', "בִּלְעָדָי [אין החכמה משלי]! אֱלֹהִים יַעֲנֶה אֶת שְׁלוֹם פַּרְעֹה".
הנקודה המיוחדת של יוסף היא הנאמנות – מדתו של הצדיק שומר-הברית. הנאמנות פירושה לא להתפתות ולהגרר אחר המציאות החיצונית הקורצת, לא להניח לתאוות לשלוט בך, לא להיות פאסיבי אלא מי שפועל מתוך מודעות מלאה ומתוך מחויבות, בעמדה של משפיע ולא של מושפע ללא בקורת (ולפי הקבלה, יוסף מייצג את מדת היסוד, המשפיע למציאות התחתונה).
בלי היסוד של הנאמנות, אפשר להיות חולם חלומות במובן הרע של המלה – חלומות ורודים ומתוקים המנותקים מהמציאות וגורמים לברוח ממנה, הזיות ופנטזיות ואשליות שאינן מובילות לשם דבר חיובי אלא רק גורמות נזקים. כך למשל, הנסיון עם אשת פוטיפר הוא כמו חלום מאד מפתה, רק לטעום מהחטא ללא סיכונים. אשת פוטיפר עצמה נמצאת לגמרי בתוך החלום הזה, לבגוד בבעלה, לנהל חיים כפולים או לברוח למקום אחר, והיא מנסה למשוך את יוסף אל החלום הזה. אבל יוסף הנאמן מפוצץ את הבועה של החלום הרע ולא נותן לו למשול בו. הנאמנות לאלוקים, וגם לפוטיפר שבוטח בו, היא המציאות הנכונה, והפנטזיה של החטא היא שקר ודמיון רע שצריך לברוח ממנו. זהו הסוד של יוסף הצדיק.
ומה אנו נלמד מיוסף הצדיק? כמובן אנחנו צריכים חלומות, חזונות גדולים, מעבר למה שנמצא בתוך מרחב הראיה המצומצם. אבל לא חלומות ורודים ומתוקים על עננים במרום, אלא חלום-חזון שקורא לנו לקום ולפעול במציאות, לפעול מתוך תחושה שה' נותן בידינו את המפתח, ושהבחירה החופשית שלנו יכולה לפעול גדולות ונצורות. והכל – מתוך נאמנות ומתוך ענווה, כשלוחי ה' הנותן לנו כח לעשות חיל.
